הפעם ירדתי מהאוטובוס שתי תחנות מוקדם יותר. לא יודע מה בדיוק
גרם לי לעשות את השטות הזאת, שכן באותו הרגע שדחפתי את עצמי
החוצה וגל החום המעיק נפל עליי בבת-אחת, רציתי לרדוף אחרי
האוטובוס שכבר דהר במורד הכביש אל התחנה הבאה ולהתחנן לנהג
שייתן לי להיכנס בחזרה בלי לשלם כי היו עליי סך-הכל רק 30
אגורות.
נאנחתי וניגבתי עם גב כף היד את המצח, שתוך שתי שניות כבר נטף
זיעה. כוס אמק, הקיץ המסריח הזה והלחות הארורה של תל-אביב.
למרות זאת, עדיף על להיגרר עוד שתי תחנות עם השמן המזיע שנדבק
אליי או הבחורה במושב מאחור שצעקה תוך שיחת טלפון כל הנסיעה,
עד שבאמת הייתי צריך לעצור את עצמי מלדחוף לה את הנייד לפה, רק
שתסתום קצת הבת-זונה.
בכלל, מהבוקר קצת קשה לי לסבול אותן. כשעבר אותי זוג צעיר,
אולי שנה - שנתיים מתחתיי, מחזיקים ידיים ומציצים ביחד אל תוך
החנויות הקטנות והמרופטות של אלנבי, לא יכולתי שלא להרגיש את
הבחילה עולה לי לגרון. אם הייתי דואג לאכול משהו היום, בוודאי
כבר הייתי מקיא עכשיו באמצע הרחוב. מזל, פדיחות. מעניין אם גם
היא בוגדת בו. מעניין כמה חודשים היא תסחוב את זה לפני שתספר
לו.
הרגשתי את הצמא גובר כשעברתי את הקיוסק של שאול, עם קנקן
הלימונדה המזמין שעומד לו בחוץ. אם רק הייתי במצב רוח המתאים,
הייתי שוב מבקש ממנו שירשום לי את זה על החשבון ושאני אשלם לו
שבוע הבא, מבטיח. אבל גם להבטחות שכאלו כבר לא היה לי ראש
עכשיו, מי יודע מה יהיה שבוע הבא, אולי ידרוס אותי אוטובוס עד
אז.
איזה טיפש הייתי בבוקר, הפלקתי לעצמי מנטאלית. איזו נאיביות.
לחשוב שהתעוררתי עם חיוך על הפנים, במיוחד כיוונתי את השעון
ל-6 בבוקר כדי להספיק לאוטובוס הראשון שייקח אותי אליה
להרצליה. איזה מטומטם, אני אומר להשתקפות שלי בחלונות הראווה
שאני עובר בדרך. לפנים העייפות, השיער המבולגן, לגוף המזיע.
בטח גם אני כבר מסריח כמו השמן מהאוטובוס.
אולי, אני חושב לעצמי כשאני מטפס במדרגות הבניין, אולי הבחורה
עם הטלפון צעקה על החבר שלה. חבל שלא התעמקתי בשיחה, הייתי
שקוע מדי בלנסות לחסום את הרעש שיצא ממנה. אולי גם הוא זיין
מישהי מהצד, בטח את החברה הכי טובה שלה, המנוול. מכל הבחורות
שבעולם. התחלתי פתאום לרחם עליה.
הוצאתי את התקליט של ג'וני קאש שקניתי בדיזינגוף מהשקית ובחנתי
לכמה רגעים את העטיפה השחוקה והמתקלפת. כמה פסטורלי, גיחכתי,
איזה אבסורד. שלפתי את הויניל ודחפתי לפטיפון, רק כדי להזדעזע
ממראה השריטות העמוקות שקישטו אותו מכל עבר. חבל שלא טרחתי
אפילו לבדוק אותו בחנות.
כוס עמק. שום דבר לא מסתדר לי בחיים.