וברגע של משבר,
כשרוצים כבר לוותר,
על כל מה שבנינו,
על כל מה שהשקענו,
הנה את מגיעה,
כה רכה, כה מרגיעה,
מלטפת את פניי ומוסיפה גם נשיקה,
מצננת אותי, מחבקת אותי,
מסבירה לי שחבל,
שתמיד יותר קל,
להרוס ולפגוע,
מלאהוב ולשמוח.

וברגע של בכי,
ולב מלא געגועים,
על האמא שאיבדתי,
ועל איך שהיא עזבה אותי.

וברגע של דיכאון,
כי אני כל כך מתגעגע,
כל הזמן בוכה, ולא יודע,
לא יודע איך להגיד לך את זה,
ואיך לגרום לך להרגיש את זה.

וברגע של אושר, שנמשך לנצח
כי את פה לידי,
ואנו נהיה תמיד ביחד,
לאהוב וגם לשמוח,
לבכות וגם לשכוח.