כשלוקחים רואים חזיונות, מראים מדהימים, שאף אחד בעצם לא יודע
מאיפה הם הגיעו. חלק אומרים "תת מודע" וחלק אומרים "תגובה
כימית במוח", אבל אלו שמבינים יודעים שמדובר בחלומות ורגשות של
אחרים, אחרים שהיו שם קודם. מאיפה לי? על מה אני מדבר? רק תשבו
תקראו ותבינו:

שנינו יושבים במועדון חשוך, טכנו ברקע, אורות מהבהבים אנשים
רוקדים, ואני ו'הוא' שפוכים אחרי שתים שלוש כוסות מחייכים
וקופצים, ובסוף נשפכים על ספה שנמצאת במקום.
בחור שמגיע ומתיישב, "מסומם" 'הוא' לוחש לי," אין לו הבעה
בעיניים".
המסומם מתחיל לצחוק  ומכניס את היד לכיס ושולף כדורים "אושר
לכולם" הוא צועק ומעיף את כל הכדורים על הרוקדים, וכבור שנייה
נזרק ע"י מאבטחים.
'הוא' מחייך וכעבור שנייה מראה לי בכף ידו שני כדורים, אחד
לבן, אחד וורוד עם ציור של דובי.

שנינו יושבים על הרצפה מאושרים מתמיד ולי יש הבזק של אושר:
אני לבד, הרצפה נעלמה, ובמקומה יש דשא. התקרה נעלמה, במקומה יש
שמיים כחולים עם עננים יפים ומסביבי מבוך מדשא. אני מביט
בעננים
אחד נראה כמו סוס, והשני כמו זאב, ועוד אחד שנראה כמו סבתא עם
מקל.
ענן-סוס מתקרב לזאב ולפני שהספיק להפוך כבר לכבשה ושואל "יש לך
אש?", "אני לא שווראמה" עונה ענן-כבשה-לשעבר-זאב.
ואני צוחק צוחק צוחק.  עד דמעות, ואז אני בוכה, ופתאום גם
מפחד, והכל נעלם והופך לשחור ורק העננים נשארים, אבל עכשיו
כולם זאבים.
הם מתקרבים באיטיות נופלים לאדמה בקול חבטה, קמים ומזדקפים כמו
חיילים. מקיפים אותי במעגל, והם רעבים ואני בוכה.

"איזה טריפ!" 'הוא' צוחק, אני על הרצפה לידי שלולית של קיא
ובפה אותו הטעם.
ושוב בחילה ואפילו לא מספיק לקום ומקיא שוב, ו'הוא' צוחק
וצוחק.

ביום שאחרי נשארתי בבית, ובים שאחריו הלכנו לים, אני זוכר
ששיחקתי בחול עם האצבעות של הרגליים כשהוא סיפר לי על החלום
שלו.
הוא חלם שהוא שוכב עם החברה שלי לשעבר, אבל רק שזה לא היה
חלום, ושהוא בטוח שזה היה אמיתי. ואני מהנהן ואומר "שטויות זה
רק חלום".
''הוא' מחייך ואומר: "יש לי תאוריה, שאומרת שכשמישהו נכנס
לטראנס הוא חולם חלומות של אחרים."
"תפסיק לדבר אתה עושה לי בחילה" אני ממלמל...
"הייתי רוצה לנסות את זה שוב"
"אני לא" אמרתי.
-"שקרן" מישהי קוראת לי מאחורי הגב, אני מסתובב ומגלה אשה
יפיפיה, טיפה שקופה אבל עדיין.
"אל תדאג אני רק תופעת לוואי, אני הייתי קוראת לזה "אפטר טריפ"
זה יעבור עוד מעט, אז אין לנו הרבה זמן ביחד, אני רוצה שתכתוב
משהו."אמרה.
"אבל אין לי עט" מלמלתי בשקט.
"אז תכתוב בחול" היא צוחקת.
והיא מכתיבה לי את  השיר הכי יפה ששמעתי בחיי שיר שמדבר על כבש
וזאב שחיים ביחד, ושמיים כחולים, כשסיימתי לכתוב את השיר היא
באה ולחשה לי באוזן "עבדתי על השיר הזה לפני שהלכתי, ואני מאוד
רוצה אם אתה יכול למסור אותו בבקשה לחבר שלי." ואז היא נעלמה
ואני נשארתי שם על החול, אולי דמיינתי את הכל, אבל לא, השיר
עדיין כתוב על החול, ואני מחייך.
אבל כעבור מס' שניות בא גל ושטף שורה מהשיר, ומיד אחריו הגיע
גל אחר ששטף את השורה הבאה, וילד שרץ הרס  את השורה הראשונה,
וכעבור פחות מרבע שעה נעלם השיר כלא היה.
ושוב הייתי עצוב, ושוב בכיתי.

שוב מסיבה, ואני מבקש כדור, רק כדי לראות אותה שוב, לבקש ממנה
אם היא יכולה להכתיב לי שוב את השיר, את הלקח למדתי ואני
מסתובב תמיד עם עט ודף בכיס.
אבל היא לא באה, רק הסיוטים, ומנסה שוב, אבל שוב סיוט. ומנסה,
אולי הפעם  היא תבוא, אבל שוב אני נשאר לבד, אני כבר מכור לא
מסוגל בלי, ומכדורים אני עובר לאבקה ומשם הדרך למזרקים מאוד
קצרה.
ומשם למוסד, ועכשיו אחרי שסיימתי לכתוב את הסיפור אני משאיר
אותו בידיכם על הקיר, אני רק מקווה שלא ינקו אותו כי לקח לי
המון זמן, ואת רוב הדם בגוף כדי לרשום אותו.
אבל אם תוכלו בבקשה להעתיק אותו על דף לפני שתמחקו זה ממש יעשה
לי את היום, איפה שאני לא אהיה.
טוב חייב לזוז הכל כבר מטושטש.