השעה היתה סמוכה לחצות
וכל הרמזורים חייכו לי חיוך ירוק
כשהייתי בדרכי לשם,
רועד אבל נחוש,

ובחלומותיי הפרועים לא יכולתי לדמיין סצינה אידיאלית מזו:
המוזיקה היתה בדיוק מתאימה,
כאילו נבחרה במיוחד בשבילי,
והוא היה יפה כל-כך וחכם,
נכון לקחת אותי למסע בידיו בסבלנות הראויה להערצה.
 
התגפפנו כמו בתשוקה,
והתלטפנו כמו בחולשה,
והתנשקנו כמו שאסור,
ונגענו כמו בכל החושים שעמדו לרשותנו.

ובאותה הנחישות שנשאתי אלי קרב עם עצמי,
כך גם נעצרתי לפתע פתאום
לתוך פקיחת עיניים אדישה ובלתי נמנעת,
למראות לא קסומים ולא קוסמיים.

ובזמן שהוא מצץ לי תהיתי לעצמי אם הריקנות הטכנית הזאת
היא התחושה המדהימה בעולם עליה כולם מדברים
וסביבה הכל סובב,
וכשנסעתי הביתה ליווה אותי לאונרד כהן
בביצועו הנדיר ל"הללויה",
מתחילתו ועד סופו בדיוק,
ולא חשבתי על כלום כששטפתי את הריח והקיום שלו מעליי.