הכל נכתב, הכל נאמר, הכל נעשה.
העולם היה אפור, העולם התהפך, אבל כלום לא התשנה.
אתה עומד ומחכה שהעולם יצבע לבן,
כבר אין לי כוח לחייך, הכל נגמר.
אתה תעמוד עוד רגע דל תחכה לנס,
אני אתרסק, אשב ואבכה עד שהיא תיכנס.
המלאך יעבור יגע בכתפי,
אבל שום דבר כבר לא יציל אותי.
מקוללת אני - צעקתי באמצע הכביש,
התעוררתי בלילה ועליי קורי עכביש.
אתה לא תכיר אותי יותר, תשכח נא את שמי,
אני לא אחזור לשם יותר גם אם זה גורלי.
כל מה שיכל להפוך גרוע, הפך.
כל מה שניסה להיות מבורך סתם נשרף.
כל מי שאמר לי שהוא בי מאמין,
יום למחרת התחרט ולפתע הלבין.
שום יום חדש כבר לא ישנה דבר.
אני כבר לא אשתנה, אפילו לא לקראת מחר.
שום אדם עלי אדמות לא מסוגל להבין,
כמה נמאס לי ממסכות ומשקרים.
כמה יכול להימאס לאדם פשוט
כשמסתכלים לתוך עיניו וקוראים לו טעות.
אני יכולה לצרוח את נשמתי אבל אתה לא תבין.
אתה תעמוד שם עם מבט טיפשי ולא תפנים.
אין כוח יותר, נגמר לי האוויר.
רוצה לנשום עמוק ומים נכנסים
עמוק לתוך הראות חודרים ומטפטפים.
תוך כמה ימים לרעל בתוכי הם הופכים.
אני השטן, בעיניך וכבר אין לך מחילה.
אני הייאוש, הסרטן, זאת שהרגה את התקווה.
אין סוף לצער שממלא אותי,
אין סוף לעצב שנשפך מתוכי,
אין סוף לתוגה שמכסה את עיניי,
ולמה אף פעם אין אף אחד שישמור עליי? |