תחושת אביב קלושה
ניחוח משכר
של חוסר היותך
חסרון אהבתך.

ושוב דמעת אדם
לוטפת אדמה
פוגשת הפריחה
בעיצומה.

ניצן בשום תקופה
רווה את אובדנך
לוכד מבט עיניי
את ייפעתו.

ואת - אינך פוסעת
בעמק הבטחה
מיתאר עירום יופייך
עקוב עצבות רכה.

אביב הרחק מכאן
עזובת זכרון היות
שלמות פריחת גופך
בדמיוני.

שובי אל אביב
פריחות ויסורים
השקי ניצן אושרך
בשתי עיניי.

חבקיני במבט
קסמות שקיעות חיים
לטפי יופייך העז
ביסוריי הקרירים

אביב פסיעות אדם
במשעולי נפשו
צללי משחק עצים
בבדידותו

ניחוח שיכרותו
של צמח האדם
ליטוף שלוות עצמו
ואת לא לידו.;