כשהייתי רועה צאן בהרי נצרת, נפגשתי לעתים קרובות עם רועים
ערביים. פעם שאלתי את חסן חברי:
"מדוע הנשים שלכם, פניהן רעולות והן אינן יכולות ליהנות מזיו
העולם?"
נאנח חסן ואמר: "דין אללה הוא מימים קדמוניים."
הוספתי לשאול אותו:  "ומדוע הדין הוא כך?"
קרב אלי חסן ואמר:  "אספר לך מעשיה ותבין הכל."
"אדרבה", אמרתי וחסן התחיל לספר:
"...לפני הרבה מאוד שנים, פנה המוסלמי אל אללה ואמר:
"מסכן אני ואין לי כוח לשאת בעול לבדי. תן לי אישה ותעבוד
בשדותיי ותעזור לי."
עוד הוא מדבר ובא הנוצרי ופנה אל אללה ואמר:
"הבדידות אוכלת את נפשי, אנא אללה, תן לי אישה להנעים לי את
חיי.    עוד הוא מדבר ובא היהודי ופנה אל אללה ואמר:    
לא טוב היות האדם לבדו, תן לי אישה ותהיה לעזר כנגדי."
שמע אללה את דבריהם של השלושה ואמר:
"ישנן שלוש בנות שהגיעו לפרקן;  אחת יפה כשמש ברקיע, השניה לא
יפה ולא מכוערת, אולם השלישית פניה כפני החבוש, מקומטים
ומלוכלכים. ועתה, לכו ותפסו לכם איש את בת זוגתו."
אך גמר אללה את דבריו ונתגלו לעיניהם שלוש נשים, שעמדו ליד
הנחל הקרוב וכיבסו את כבסיהן.
מיד גילה היהודי את היפה, כי בעל ראיה חדה הוא וכשגילה אותה רץ
כחץ מקשת, חיבק אותה וחטף אותה ונשא אותה על זרועותיו לאוהלו.
וזאת עליך לדעת, כי כבר אז היה היהודי קל רגלים.  מדוע? משום
שמכנסיו היו קצרים בדיוק כמכנסיכם היום ונעליו היו קלות.
אחריו רץ הנוצרי, שהיה לבוש חליפה שחורה, בדיוק כמו הערבים
העירוניים של היום, האוהבים לחקות את בגדיהם ומעשיהם של
ה"פרנג'י". אמנם נעליו הצרות הפריעו לו בריצתו, אך הוא התאמץ
והגיע אל הנחל. משראה כי היהודי קדם לו וחטף את היפה, הצטער,
אך התגבר על צערו והושיט את זרועו לאישה השניה, שהייתה לא יפה
ולא מכוערת והלך לטייל איתה ביער.
אולם המוסלמי, ראייתו בהחלט לא חדה ומשראה סוף סוף את הנשים,
התחיל רץ. אבל אוי ואבוי לאותה ריצה! בצעדיו הראשונים איבד את
סנדלו, אחר כך הסתבכו שתי רגליו בעבאיה הארוכה והכבדה שלו.
עברו הרבה רגעים עד שהגיע אל הנחל. וכאשר הגיע, חשכו עיניו.
במקום שלוש נשים ראה רק אחת וזו הייתה מכוערת כצפרדע המנפחת את
לסתותיה. היא הושיטה את זרועותיה ואמרה בקול צרוד כמו עורב:
"בואה, חתני וחטפני!"
המוסלמי מיהר וזרק על פניה את מטפחתו, כדי שלא יראה אותו פרצוף
והתחיל בורח מפניה כל עוד נפשו בו. אך היא רצה אחריו וצעקה בכל
כוחותיה:  "בואה, חתני וחטפני!"
אולם אין להימלט מן הגורל! היא הדביקה אותו, נפלה על צווארו
ונשקה לו. לא הייתה לו כל ברירה, למוסלמי המסכן, אלא לשאת אותה
לאישה..."
חסן לגם לגימה ארוכה מכד המים והוסיף:
"ומאז ועד היום הזה, כל הבחורים היהודים לבושים מכנסיים קצרים
ומחבקים את הבחורות שלהם, שגם הן לבושות במכנסיים קצרים.
הנוצרים לבושים חליפה שחורה והולכים שלובי זרוע עם הנשים שלהם.
ואילו המוסלמי הולך תמיד לפני אשתו, שפניה רעולים, כאילו הוא
רוצה לברוח מפניה והיא צועדת בצעדים כבדים תמיד אחריו, תמיד
אחריו..."