|
שוב הסתיו מחלחל אל תוכנו.
העלים כאן נושרים כך לשנינו.
אנו לא צעירים
ואולי לא יפים
נשארים פה לבד לפעמים.
יש דרך אחת
בינינו עכשיו
החוט שבינינו כל-כך דק.
אנו כל-כך קרובים
אך ימינו קצרים
ואין חיילים במשחק.
עננים כבר כיסו את עלינו.
הרוחות מנשבות בגבינו.
שוב חלקנו קלפים.
איך פיזרנו צדפים.
מחפשים נחמה לפעמים...
יש דרך אחת...
נכתב ב-17.06.2001 |
|
|
אני אדם פשוט
לא מפחד מהחיים
אשתי קוראים
אותה יוספה
תפקידה הוא
להביא לי
פיצוחים
ובלילות החורף
החמים
גם נפשי יוצאת
אל הכרמים
קצת לפצור
קצת לעשן
ענבים
(יש לקרוא
בהדגשה אותיות
גרוניות,
פוליאנה פרנק) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.