בלבנון כבר אין ציפורים,
שכרון הכח מתעתע בראשם של אנשים.
ציידי החופש מהלכים ברחובות
יורים באשליות
מותירים חותמם על מסך העשן.
כשגזזו את הצמר מעל עורך
בחורף הקר
עינייך אדישות, רק ליבך מתגעגע.
מחפשת מעט עשב
להניח את הראש.
בלדה לכבשה.
רק דגים מתים שוחים עם הזרם.
[או שהם שוחים ואחרי זה מתים...]
השאר נסחפים למרות התנגדות מאומצת,
[או שזו אדישות עייפה]
מתמזגים עם הצבעים החיוורים של היומ-יום.
חולמים להיות פורצי גבולות,
נתונים במסגרת.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
האם יש אמת או
שמא הכל שקר אחד
גדול? הייתכן כי
קיומנו אנו, הנו
כה חסר משמעות
כמו חיי עבד
התקוע בתוך מערה
במשך כל חייו?
שמואל
איציקוביץ' מנסה
להעתיק את
הפילוסופים
היווניים ואת
מפיקי
ה"מאטריקס".
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.