לך תסביר לאנשים מה זה בשבילך לכתוב. מה זו שירה עבורך. לך
תתאר להם את ההרגשה שבמחי יד הם קוראים תיגר על יצירותייך
וטוענים כי אינם אוהבים אותם. אני אבין אם יאמרו "איננו
מתחברים אליהם". אך משפטים כל כך קהים, קצרים, בוטים, שרק
מחריפים את הכאב.
איש לעולם לא יצליח להבין מה עומד מאחורי כל שורה שבשיר,
מאחורי כל מילה, חרוז. גם אם אסביר בדיוק למה זה מתקשר, את
הכלי הספרותי שבו השתמשתי, זה לעולם לא ישתווה להרגשה האישית
שלי, לחוויה שפסעתי בה בעת כתיבת היצירה, לתחושה שזה כבר גמור
והנה זה יוצא לאוויר העולם וכולם יכולים לקרוא.
איני רוצה לחטוא בשפתיי ולנסות להסביר את התנהגותכם כ"קנאה",
הרי זוהי ילדותיות לשמה.
אז לא ביקשתי שתאהבו את זה. וחלילה גם לא ביקשתי שתשקרו. אבל
קצת רגישות. קצת הבנה...
מזל שיש עוד כותבים ב"במה".