וכמו בכל ערב בוהה בזכוכית
משקפת לה את שחדש בבריאה
העולם בביתה.

ובא לו החזאי-
אומר את שקרה, את שעתיד לקרות
ולו ידע רב, מכשור ומפות.
לחזאי שם שהולך לו לפניו.
והוא יושב בחדרה ומגלה את שעליה לדעת
ומה חשוב לזכור.
כיצד להתגונן ומה ללבוש
מיורה, ים ומלקוש.
והיא בפינתה מקשיבה - דברי חזאים זורמים
רושמת - דברי הימים.
ולפני השינה הגדולה, חמושה בידע, לוגמת מהמשקה המר
ומתכוננת לעוד יום קר שעתה, מכה בזכוכית ביתה.
והיא, קפואה ובטוחה, נותרת בפינתה
דמותה מטושטשת מצטיירת על השקופה
ומשקה חם בגופה.

מחר יהיה יום חשש.

מניחה את הכוס על ספר שחור קטן שקיבלה פעם, מזמן.

וצועדת באפלה.