השירה היא כמו רמת הגולן
פורחת לפעמים, פסטורלית
עד העצם אך בעצם
עוד שלוחה
של  מלחמה לא עם מי
עבור מה
אין אנשים שהיא נשפכת
מהם ב - swoosh - מרהיב
אל הדפים זה רק נדמה
זה רק נדמה
די בלפלס דרכי אל מרכז
הבמה כמה שלווה
קיומית תמצאו שם
כמה אני את עצמי מושכת
הצידה ברוב חכמה
ממלאת פלפלים ורודים
בחלומות
כך אני אפרוש, אולי יום
אחד אעשה ילדים
רק כדי לחזור ולנשוף
ולנשום
עד קו הסיום

לפעמים הדרך אל התשוקה
היא מן השנאה
ואני מתחילה לחשוד כי כך
אני בוחרת את אהובי
פעם היה מספיק לי שלא תטלפן בזמן
היום אני רוצה שתכריז מלחמה
כדי שיהיה שלום אמיתי לכמה דקות
אולי במיטה
בין גלגלי השיניים של העולם
ממשיכות להסתובב גאוות פגועות
או טינות ישנות
או מחסור חמור בחלב אם
ואין מי שיעצור הכל
וישלוף ביד נאמנה את
הכאבים אחד אחד
כמו כינים
מראש של קוף.

אם לא אכוון את חצי אל
המטרה
אולי לא יכאב כל כך להחטיא
חסרי זמן או תודעה הם ינדדו
אל מעבר לתקוותי

שלוש לפנות בוקר
עוד הרבה קרחונים יזרמו
במורד ההרים עד שאתעורר
קשורה בעבותות חלום אל
ספת הסלון החומה
אוחזת בחזקה את ענפיה המשתרגים
אחד אחד אל תוך עולם אחר
כאב אחד בלב ננעץ כמו סיכה
מבעד לשכבות השינה אל
תוכי והלילה
אף אחד לא פנוי
לסגור את החור בנשיקה
איך אדע שאני כאן
נושמת או אפילו חיה
ללא המגע הזה
שכל מהותו לבשר
את.

כל מבט מפריע
כל הפרעה מוחקת חלקיק
מהקו הרציף שאני רוצה לשמור
כמו זרם כחול מרפא
את הפרעותיך

אולי תמצא אותי צדפה לבנה
על החול, פתוחה מדי
חסרת תוכן עבור כפות ידיך
מתמסרת לשמש

מיתר אחר מיתר
כדי להמשיך לשיר אני

הלאה ממך עם כל
צעד מאוחר שלך עם הגב לרוח
מאוחרת.

תפקיד אותי תפסיק אותי תפסיד
משב אוויר לבן מכיוונך
משחק חם קר
שערות גופי
כמהות לסוף תמיהה.