כל אחד
         מרגיש את זה
                            אחרת

הצביטה של הכאב
הדמעה העצורה
תחושת החנק בגרון
וזעקה משתחררת
מילים שנבלעות
ידיים נלחצות
חיבוקים שקטים
ושתיקה שוררת

אף מילה לא נאמרת

וכל אחד
          כואב את זה
                          אחרת

ומי מאיתנו לא מכיר
את האפילה המשתררת
ואת המחשבה שמסתחררת
המועקה שמצטברת
 האימה שמתגברת

ומי יוכל אי פעם לשכוח
          את המכה
שמפוררת
      ואז
הנשימה נעצרת,
 וההבנה חודרת
   התקווה נגמרת.

הנשמה נשברת

כל אחד
         חווה את זה
                        אחרת

והזמן ממשיך.
העולם מסתובב
עוד שעה עוברת
ואתה שקוע עמוק בעצמך
בתוך התהום שנפערת
עם התחושה הנוראית כל כך
הבלתי מוסברת

ואז אתה שותק
ומבין
וזה לא נתפש
אני לא מאמין

וכל אחד
          ימשיך מכאן
                          אחרת

ועכשיו, יושבים כולם, שותקים
ותחושת המחנק לא משתחררת
ביחד מסביב לזיכרו אנחנו
והאפילה הכבדה נשארת
המועקה נותרת
ובפנים, בתוכי,
תחושת התיסכול וחוסר האונים
רק נצברת
    וגוברת

היגון, הוא הרגש היחיד, בו איש אינו שופט אותך
ואני מתפרק בבכי, מקלל וזועם, שותק ומתגעגע

הוא לא ישוב.
                לא יחייך עוד.
                                  לא עוד יהיה לתפארת.

ולעד
ישאר הוא נער
בעיניים תכולות
ושיער זהב

ופניו צוחקות

    נתונות במסגרת

                 וכל אחד
                             יזכור אותו
                                             אחרת

לזכר יונתן הדסי ז"ל, הנסיך הקטן מפלוגה א'
שנהרג בפעולה בלבנון, 19.7.2006
יהי זכרו ברוך