25.294. היום יומולדת שנתיים ליואב. איך שהזמן עובר.
כל ערב במשך שנתיים היא מקריאה לו סיפור לפני השינה, שיחלום רק
חלומות מתוקים.
במשך שנתיים אותה השגרה: קמה בבוקר לעבודה, חוזרת הביתה, אוכלת
ארוחת ערב, מבלה שעה בחדר הילדים, מקריאה סיפור והולכת לישון.
קרן עזרוני, פקידה בת 32, עובדת ב-144. אמא של יואב.
היא לא בן אדם שמח. בעבודה הציעו לה עזרה פסיכולוגית אבל
"פסיכולוגים לא עושים לי את זה". אחד מהמשפטים היחידים שהיא
מוציאה מהפה. {המשפט היחיד שהיא אומרת כל יום}.קצת מוזרה,
בעיקר בודדה.
כמעט שלוש שנים עברו מאז שעזב אותה הבן זונה. גילה שהיא
בהיריון. הוא היה אחד מאלו שניסו שוב ושוב לשכנע אותה לעשות
הפלה.
הוא לא היה מוכן, לא רצה קשר כזה, הוא אפילו הציע לשלם.
הוא רצה להישאר ביחד, באמת, אבל רק עם הפלה.
ככה אנשים. היא לא הסכימה, לא הפעם. אז הוא הלך, מה לעשות?.
אם הוא היה יודע מה קרה אחר כך אולי הוא היה חוזר.
קרן המשיכה עם ההריון, היא לא ויתרה, אישה חזקה. הלכה
לרופאים,לקחה תרופות אפילו הפסיקה לעשן. אבל אלוהים לא הרשה לה
תינוק. זה מה שקורה כשאלוהים מחליט משהו. בחודש הרביעי התקשרו
מהמרפאה הגיניקולוגית והודיעו לה שהתינוק מת. "ככה זה כשהכול
מסרטן. צריך לעשות ניתוח, להוציא את העובר." אבל קרן המשיכה עם
ההריון, היא לא ויתרה. אישה חזקה.

לליאור.