לבה רותחת זעם
מאחורי צפור ברזל,
עיניו הופכים לשעם
תפילתו הוא ממלמל.

לבו הפך עופרת
לחפות על הרגשה
בלוריתו משומנת לא נשברת
פקוד העורף רעשה.

סנטר חטוב יצוק החלטה
שריריו קופצים מדיו,
ביום אפוף עלטה
עוזב הוא את הוריו.


ילד גבר לתפארת מדינה
אוחז בהגה חייו,
ארוז מפצי הגנה
נעלם פחד עיניו.


ילד רק הוציא ציוניו
ילד שמנת, ילד בזלת
גבר פלדה גאווה לאחיו,
מדינה זעירה מתפללת.

 
לבה רותחת מזנקת זנב
יוצאת מלבך חודרת
עוברת שריון של זהב
חזור הביתה אצבעי מזהרת.