אסף האריה את כל החיות הנאה מושלמת רצה
שואל: "איך כל השנים לחיות
בשמחה?" תשובה לא מצא.
אמר: "נעשה ניסוי" לחיות
"ואת גן העדן נמצא!"
רצה כל חייו הוא רק להנות,
הנאה מושלמת רצה.
"אתה," הוא אמר לחזיר "רק תאכל.
רק תאכל, תאכל כל היום."
"אתה רק תישן" הוא אמר לשועל.
תצטרך כל היום רק לישון.
"אתה, הגמל, צריך רק לשתות,
כי קשים התנאים במדבר."
וכך האריה לכל החיות
את דבריו, דברי מלך אמר.
נתן משימה לכל החיות
הנאה מושלמת רצה
בלי צער רצה, בלי סבל לחיות
חיים אלה האם הוא ימצא?

ביום המחרת אליו
הגיעו החיות
והתעקב קצת רק הצב
אך רגילים לזאת.
"נו," האריה את החזיר
שואל "זה מהנה?"
"הייתי כל היום בדיר"
כך החזיר עונה.
"ורק אכלתי כל היום
אכלתי עוד ועוד.
והאמת היא - זה אסון.
בטני מאוד מאוד
כואבת. אוינק, איני יכול...
אוינק, אוי, בטני, בטני!
איני יכול עוד לאכול.
אוינק, לא יכול אני."
"איך," האריה את השועל
שאל "איך השינה?"
"ניסיתי רק לישון, אבל
איני יכול", ענה.
"כן. רק ישנתי עוד ועוד
ראיתי חלומות,
אבל אני רוצה לחיות!
וער רוצה להיות."
"אתה ענה לי!" לגמל
אומר מלכו. "ענה!"
"איך כל היום לשתות?" שאל
"האם זה מהנה?"
"מה? מה?" אמר לו הגמל.
ירק על האריה.
אך האריה הטוב סבל.
אמר "אתה תחיה."
"אני," כך הגמל אמר
"שתיתי כל היום.
טוב שהיום הזה נגמר,
כי זה ממש אסון."
כולם ענו כך. אף חיה
לא נהנתה בכלל.
כולם ענו שרע היה
כן, כן, כולם, אבל...
שכחנו את הצב. מסכן!
לו דרך ארוכה
והגורל לצב נותן
מכה ועוד מכה.
בגשם ובחום זוחל
בקור ובשרב
"מתי כבר?" את עצמו שואל
"מתי אבוא אליו?"
הנה הוא בא אל הארמון
ראה מלכו אותו.
הצב כולו רטוב, אדום.
חשב הוא "מה אתו?"
נתן שתיה ואוכל לו,
כורסה לשבת בה.
וכך ישב הצב מולו,
אמר "תודה רבה!"
אמר "האוכל כה טעים
המיים מתוקים!
אני מרגיש כבן מלכים!
ממש כבן מלכים!
גן עדן פה, על הכורסה
וזאת ההנאה,
אחרי דרך מאוסה
והליכה שנואה!