מדן נריה / אני מת על שוקולד |
לא סופר אחורה שנות-חיים שחלפו ואינם
כי ל"פעם" אין שום טעם
ואין גם טעם לשוקולד-חלב שנשכח
ואולם, כל זמן שבחפיסה נותרו כמה קוביות
אני שש ושמח ואין לי בעיות.
כאשר אני הזקן מתבונן בשעון חיי המתרוקן,
בלבי קיים פילול אחד בלבד:
שכל עוד אני חי לא ייתמו חפיסות השוקולד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|