|
אני מת על שוקולד;
לא סופר אחורה שנות-חיים שחלפו ואינם
כי ל"פעם" אין שום טעם
ואין גם טעם לשוקולד-חלב שנשכח
ואולם, כל זמן שבחפיסה נותרו כמה קוביות
אני שש ושמח ואין לי בעיות.
כאשר אני הזקן מתבונן בשעון חיי המתרוקן,
בלבי קיים פילול אחד בלבד:
שכל עוד אני חי לא ייתמו חפיסות השוקולד.
|
|
|
מה מצאת בו?!
הוא שמן וטיפש,
שעיר כזה, ממש
מעצבן, ועוד כל
הזמן חושב על
זיונים ומאיפה
להשיג עוד
ג'וינט... סתם
אפס.
- זאת שלא סבלה
את התל-אביבי
בדיאלוג עם זאת
שאהבה את
התל-אביבי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.