הוצאתי רגל אדומה,
לתוך רחוב אפלולי,
שני זקנים מעשנים סיגריה מגולגלת,
אמר לי אחד שהחיים הם קצרים,
עצוב להיות לבד.
ביסטון שלי,
את ביתי השני,
מאחדת אומות עולם,
נוטעת ברגלי בטחון בדרכי.
ראיתי את הבלדר,
שכן קצת ממורמר,
לרגע חרקה מכונית מפוארת,
לחיצת יד מהירה,
וגם הוא נעלם.
חזרתי הביתה להוריד את הלק,
אחרי ששרקו לי ברחוב,
הנחתי שהיום זה לא נדרש,
הפעם נעלתי את הדלת פעמיים,
ביתר ביטחון.
ביסטון שלי,
את ביתי השני,
אם יכולת להבחין בשינוי,
מטבעות של זהב לראשך יערמו.
לפעמים את דומה,
או אולי משתקפת,
כוסית של וודקה מעורבבת,
את נראת כל כך מהודרת.
ביסטון שלי,
לעולם תישארי,
אי שם בנשמתי,
ביתי השני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.