אל תאהבי אותי פתאום
אנחנו מתרחקים מהעיר
בדיוק כשזה מתחיל
שוב השדות, הבתים הקטנים
ואנשים שחורשים את האדמה
במקום הרי בטון
ואני מנסה לחשוב
כמה יכולנו להזדיין
שבחוץ לא ידענו איך זה ייגמר
השלטים נכבו
עכשיו אי אפשר לדעת
איך העיר נראית
מתוך שקט לא ברור
סיפורי הילדות
מפריעים לנו
להיפרע מעצמנו
נוסעים מן העיר עד הקצוות
ובחוץ הכול כאילו משותק
המפעלים, והזונות
הילדים שמנסים להחזיק ביד
את מה שברח לנו מזמן
ראינו עיר של בטון
ולא ידענו איך להישאר
איפה השדות עכשיו
איפה הבתים הקטנים
אל תאהבי אותי פתאום
ביקשתי לפני שאחשיך
חזרנו אל העיר
כמו שני ילדים קטנים, שנענשו
ראינו איך החנויות נסגרו, איך נכבו כל האורות
חשבתי, כמה הפסדנו
לפני שידענו כמה יש לנו באמת
הבטנו מרחוק על כל מה שמסתתר
שירים שלא זכרנו איך הם נגמרו
ואני רק ביקשתי
אל תאהבי אותי פתאום
עזבנו בדיוק שהכול התחיל
חזרנו ששורות של אנשים
עמדו מול חלונות הראווה
רצו לראות איך הכל המשיך
בזמן שהם ניסו לחיות בלי להרגיש מתים
ואנחנו חשבנו
כמה יכולנו לשכב, בלי להעמיד פנים
שאנחנו אוהבים
מחוץ לרכב
יש חיים משל עצמם
והם תמיד שואבים אותנו אליהם
תביטי, השדות, הטרקטורים, החופים הקצרים
אל תאהבי אותי פתאום
בלי רמזים, בלי כוונות |
