סטלה פימיאנטה / ראי |
רצה יחפה בשמלה לבנה
לא מוותרת, מוכנה
ידיים מושטות לצדדים
מרגישה את כל הרבדים
מקלפת שכבה אחר שכבה
אי שם בבלבול אמצא אותה
זו שאבדה בכאב
נתנה לייאוש להתגנב
חשבה שהמוות יציל אותה
מהסיוט, מהפחדים, מעצמה
החלו סדקים לבקוע
אור נגלה,
הדמעות זרמו החוצה
התקווה חזרה
הנוגות נמוגה לאיטה
שוב ניצבת איתנה
נושמת לרווחה
אל מול התחלה חדשה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|