על צוק ישב לו נותן החיים
צבע עולם בשלל של צבעים
רק היא נותרה לה לבד מאחור
כך בלית ברירה נצבעה שחור.
ידעה טעם כעס וצריבה של כאב
ילדה קטנה ונשחט לה הלב
עיניה מתרוממות מעלה, זועקות:
מהו חטאי? לשם מה המכות?
ענה הנותן: "פספת את התור, זה לא אישי
לכן לעולם לא תצאי לחופשי"
כעת ידעה העלמה, נשאר פתרון אחד-
נעצה בלבה הפגיון החד.
שומע אתה, נותן החיים?
על חשבונך הבדיחה, רוצח שמחה.
בעוד ננעץ הפגיון, ברעל תיבל
גילתה כי לבה עשוי מברזל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.