שירה וגיטרה: ינון בר-שירה.
יללות ונביחות: פיטר.

פפי היה גור קטן
שרצה שיתנו לו חיבוק.
זה נראה די מוזר ובכלל לא קשור
מחבקים בני אדם, לא מחבקים גור.
גור מלטפים, בצוואר מגרדים
ואם מתעקש אז גם אוכל נותנים.
אבל פפי היה גור קטן
שרצה שיתנו לו חיבוק.

הוא לדני ניסה להגיד
"תחבק שבקור לא ארעד".
אז נבח ונבח וניסה להסביר
עד שדני צרח-"די אותי להעיר.
אם ברצונך לאכול או לתפוס לך חתול
חכה עד הבוקר, נצא לטיול.
בבקשה תן לישון גור קטן
והפסק פה לנבוח מיד."

מאוכזב הוא לבוקר חיכה
וכשהגיע כל-כך הוא שמח.
'אביט אז בדני במבט מתחנן,
אוציא גם לשון וחיבוק הוא ייתן.
אך כשעשה זאת דני בכלל לא הבין
ורץ להביא מזון לכלבים.
"תאכל ותהנה", הוא אמר,
ומזון לקערה הוא שפך.

אז שכב הכלבלב מיואש
'לא אקבל שום חיבוק לעולם'.
אך דני ניגש אל הגור הקטן,
לא ידע מה לעשות אז חיבוק הוא נתן.
"אינני מבין אותך," לכלב אמר,
"אבל אני אוהב אותך וזה העיקר."
הגור שמח ואת דני ליקק,
את הילד שהכי אהב בעולם.

ומאז תמיד דני ידע,
להבין זה את זה זה מסובך.
לפעמים מתווכחים, לפעמים גם טועים,
אך כשיש אהבה על הכל מתגברים.
וגם כשזה נראה בכלל לא שייך
לפעמים לחבק הוא הפיתרון המוצלח.
לנסות להבין, לאהוב
רק ככה כולנו נשמח.