דב וובר / אורות זרים |
בין שיחים רטובים
צרימות בלתי נסבלות
מגהצות את אוזנינו
מרצצות את שלוותנו
הטהורה
היא חורקת משולי ההר
כבר ימים שלמים
מגרדת את השקט שבנו
פוצעת שבילים באדמה
שפסענו בצנעה
זה הבכי, מזכיר שחתרה
היא ואיננה
אלא בלילות רחוקים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|