רגעים נדירים בם הגוף מוצא לו מנוח
מתלאות היומיום ותחושות מלחמה
ורוח קרירה באה בפנים
לוחשת הווה - משכיחה בי את כל שהיה.
מותירה אותי ניצבת עירומה
בלי עבר רק הווה ועתיד לוטה בעפלה

רגעים משכרים שכאלה,
בם נרפה לו הגוף
מתמוסס כמו קפה בכורסא
מאבד את צורתו הנוקשה, המקורית,
מתענג על החולשה.

רגעים נדירים מיוחדים מופלאים שכאלה,
בם הגוף הזה שרץ, עובד, אוהב, חושב, מחפש...
מפסיק לטרוח אפילו במחשבות.
והוא כולו הווה ועונג
מתרפק על התחושות.

רגעים מתוקים כשהגוף יושב על הכורסא
הוא הופך מגוף אדם רגיל
לסוג של קערה שנושאת את תוכני בה.

רגעים מקסימים שחומקים כברק
בהם דבר לא מציק או כואב או משמח.
רק הלב מפרפר, רוצה להישאר.

רגעים מטריפים שעושים לי צמרמורת
לוחשים לי שכך בדיוק צריך להיות
אני מציבה לעצמי אבנים לאורך הדרך
לא לשכוחכיצד לחוש בחזרה.  
וכשארצה לשוב את הרגע
לעצום עיניים
ולהיות.