עינבי אורן / ענבל |
נתפרנו זו לזו
בחוטים רכים ועדינים
של יהלום.
בפגישתינו הראשונה
ענבל מצאה
אותי,
מכורבלת ומסתתרת,
בונה קיר כריות,
חדר משלי,
חדר שיחצוץ
בין הפנים
לבחוץ המאיים.
בפגישתינו השניה
לימדה אותי ענבל,
את אהבת הניגון.
היא שרה לי
צלילים ארוכים ודקים,
שחדרו מבעד לגופי,
עטפו במגען את נפשי
ומאז לא עזבוני.
ענבל,
הילדה היחידה
שמכירה אותי
מזדהה איתי
כמו שרק אני
יודעת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|