אמא אדמה
חובקת בדממה
מזילה דמעה
חמה

אבנים מספרות
בשתיקה חרישית
רק תל חורבות
נותרים בין הגבעות

חברים מילדות
נלחמים על מולדת
חברים לנשק
בשמחה ועתה בעצב

אוחזים ידיים
בדומיה נעתקת
נשימתם הארוכה
לנצח נמשכת

מספרים עליהם
בתהילה
עטורי הגבורה
רק אבן אחת
נשארת מצבה
ומעידה

בנופלם היו לוחמים
עם כנפי צניחה
עטורים בעוז ובמורא

חברים מבטן ומלידה
ובלב שממה אוחזת
בדומיה
גיבורים לוחמים
נרדמים בשקט
רק שמות עטורי הגבורה
נותרים וחרוטים עמוק
בלב ובנשמה


יהיה זכרם ברוך...