|
כי הרגתי אותך לפצעי
ושאלתי אותך לסופי.
אמרת לי שחיי נטולים מחייך
אבל שלא אשכח לעולם את גדולותייך.
הכאב גדול כפי שאת כבר יודעת
את סיפרת איך הוא מרגיש.
אמרת שאת כבר לא סולחת
וליבי רק נשאר כשדה חריש.
כי דיכאתי אותך לכאבי
והרחקתי אותך, זו אשמתי.
אמרת לי "זכרי ללמוד מטעויות"
ואז אולי תתחילי את חייך לחיות.
החוסר הפתאומי קשה את יודעת,
את סיפרת לי שזה לא פשוט.
אמרת "מה שישאר זה מה שאת לוקחת"
וזכרי מה שאמרתי! "הדרך היא לא למות!!" |
|
|
אתה מקבל שיני
זהב?
כן?
איזה יופי. פשוט
שכחתי את הארנק
בבית.
בלונדה, בואי
שניה ותפתחי את
הפה, טוב?
עוד רגע מרגש של
אחוות אחים בין
אפרוח ורוד
לבלונדה בהלם,
בבית הקפה
השכונתי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.