מה יהיה עם עצימות העיניים שלנו
שהופכות תכופות יותר ויותר
בשבוע האחרון?
ומה על הפירכוסים הקטנים
ועל השיניים החורקות בלילות
והפיות המריירים על הכר העטוף
יפה כל כך?

מה עוד ייעשה לפצעי הידיים
ולחתכים בכפות המורגלות
ואלוהים
מה יהיה עם הדחף (הנשלט בהחלט)
לאכול ולשתות ולהתבטל בפני הכול
מה יהיה עם זה, הא?

יקרו דברים, את זה אני יודע מראש
יקרו דברים שייקחו אותי
רחוק מזה ומאלו וממך
יקרו יתרחשו יבוצעו
אין כאן ספקות או שאלות לגבי
העיתוי
יקרה כשירצה לקרות
ההתרחשות חיה ובעלת מוטיבציה
להבדיל ממושאה, הנבוך והמזיע
בביתו הרך

בלילות האחרונים
אני עושה הכול כדי לבוא במגע עם אנשי החוק
ובכל פעם שהם תופסים אותי
מזיין עוד פרה קדושה
הם כבר יודעים שלילה ארוך של
הטפות והתנגדות עקשנית
ימלא להם את השעות הריקות

וכשהם יושבים מולי, משגיחים עליי
שלא אברח, מגב"ניק צעיר ושוטרת סקסית
שרוצה שמישהו ייקח אותה לאן שהוא ויעשה
לה משהו משהו משהו
אני חושב לעצמי
שאקדח קטן היה נותן לי הרבה קורת רוח כרגע

כשאני מסיים לחשוב את המחשבה הקטנה שלי
אני עוצם עיניים
וממתין לחוקר התורן
בלי מילים

מאה ידיים נעלמות
סוחטות את הקיבה שלי
עד שאני יכול לשמוע את עצמי
מאבד הכול
וכשהידיים מסיימות
ונשאר ממני רק
צל הדוף שלי,
אני מודה לאל שזימן לי
את הסחיטה והשחרור

אקדחים בנרתיקים
ואלות מוכנות ומזיעות

טוב לדעת
שאתה שם
מחוץ לכל ההתרחשויות והכוח
חי את החיים הקטנים שלך
במאמצים קטנים
בלי שיאים
או עמקי ייאוש
פשוט מאדה את עצמך לאט אבל
עם הרבה חן
הרבה חן

צריך לומר ש
כבר כמעט חודש
שאני לא נוטל לעצמי
השפעות הרבליות או כימיות
לאיזון חוזר של
העזיבה והכעס
שלך
ושאולי בפעם הראשונה מזה
זמן רב אני מרגיש בריא
ונטול כעס כלפיך
למרות כל פשעיך

יש לך שני זאטוטים מאומצים
בלונדיניים ומהירים
ואתמול אמרו לך
שהם מזכירים את התאומים של אגוטה הגדולה
את לא הכרת את הספר ופתאום
עמדתי על ההבדלים הרחבים
ביני ובינך, ועל הקרבה למרות המרחק

כל הזמן הזה
הזאטוטים שלך
מטפסים מושכים לוקחים
מתפקעים מצחוק ומדרדסים דירדוסים
ואת צוחקת מהם וניזונה
מהאש הקטנה שלהם
כמו שרק את יכולה

אני מניח שלכולם יש
גורואים עם מנטרות
אנשי מפתח בהבנה הגדולה שלנו
את עצמנו ובעיקר את מה
שאינו אצלנו

אני גם מבין היטב שאתה הגורו שלי
כמו שגורו דב היה למהרישי
כי אחרי הכול אני מרגיש
שגם בנו, כמו במהרישי ודב, יש
את אותה קוהרנטיות בהירה מפעמת
ובעיקר אני מרגיש
שאתה מלמד אותי מדי יום איך
לכופף את עצמי תחת הדברים
ואז לצמוח לתוכם

ואת כל זאת אני מבין
כעת
ביושבי מול איש אקדמיה זקן למדי
ותלמידו המזדקן בעצמו
שניהם מפגינים
אינטלקטואליות רומנטית
וגם
רומנטיות אינטלקטואלית
ראויה ביותר
אבל אני מתמלא בחילה לשמע הדיבור שלהם על הייטק
בחינוך וחינוך למצליחנות

ואני ממבקש ממהרישי וממך
שתתנו לי את הכוח להיות לא הישגי
ולא יוצלח
וממוצע לגמרי
כדי שאדע שחייתי לאט
ובלי להתמקח ולהתמחות

"תן לתשוקה שלי
לבעור בי לאט
כל פעם
במקום אחר בתוכי"

קח את השפיות
קמט אותה
לוש אותה ביד בוטחת המס אותה לפיך
לעס אדם, לעס
בלע את השפיות
אין עוד

קשה לך
להיכנס למשרדים שלהם
לשבת בחדרי השיחות שלהם
לשתות את המים הגנובים (והכל כך מתוקים) שלהם
ולהאזין להם, יהודים גלותיים, מפטפטים ומדמיינים לעצמם
שהם יודעים, מכירים, מבינים
ואתה יושב שם, יהודי ערבי בלדי (אבל לא בתעודת הזיהוי)
מחכה בשקט, בולע צפרדעים גדולות
נחשי מים, היפופוטמים אידיאולוגיים עצומים

וכל דקה שעוברת אותך
(הזמן עובר אותך, אתה נקודה בזמן)
ממלאת אותך באובדן
והתשובה מבצבצת לך
כמו אקזמה שנפתחת כפרח
בערב ירושלמי לח
והתשובה שלך
זהה לזו של ג'ון בארת
באופרה הצפה

פרס ישראל שלך
הוא רק סיבה נוספת
לחוסר ההקשבה שלי

כן בדיוק
מה ששמעת
הר פרופסור

לבנון לבנון
צאי מהארון
הוציאי המתים שלך
בכי ואז לישון

לבנון לבנון
הבריון בשריון
מפלח עוד לחי
בכידון של כליון

לבנון לבנון
את תרווי בחרון
הר מירון האלים
יישאר אחרון

לבנון לבנון
המוות חסון
השקרים בעיתון
לא נדבר על פתרון

ובהקשר לימים האחרונים
שהם הראשונים ללוחמה המחודשת
על אדמת לבנון הטובה
אפשר להגיד משהו כמו

ישחקו הנערים לפנינו
ובייחוד אלו החיילים
יורידו מהם ילדות ואהבה
וחופש מחשבה
ויכלו בנערי לובנאן
את הכול
בקול

יתחבו סכין גדולה אל
בין שיניהם
ימרחו את משחת הנעליים
עמוק לתוך עורם
כמו שמוכרת של המשביר
מעסה קרם פילינג
ואז אחרי כל ההכנות למותם הברור
יילכו
וימיתו וימותו בשירות
רעיונות ורצונות
שאינם שלהם
בטוחני שלא שלהם