נכנסתי לחדר המחוטא כשמכשירים אלקטרוניים מצפצפים מלווים את
צעדיי.
כאב כזה חד לא חשתי בחיים.
בהיתי בה, במבט הכי מזוגג שיכול להיות. מבט של חוסר אונים ועצב
מעורבב בחוסר הבנה וכאב.
הוא שכבה שם, עטופה בתחבושות חצי מדממות, מחוברת לכל מיני
צינורות וחוטים אלקטרונים.
נגעתי קלות בידה בציפייה לקבל ליטוף בחזרה.

נכנסתי לחדר המחוטא כשמכשירים אלקטרוניים מצפצפים מלווים את
צעדיי.
כאב כזה חד כבר חשתי בעבר.
בהיתי בה, באחד המבטים הכי מזוגגים שיכולים להיות. מבט של חוסר
אונים ועצב מעורבב בכאב.
היא שכבה שם, עטופה במין סדין בהיר, מחוברת לכל מיני צינורות
וחוטים אלקטרונים.
הרמתי את ראשה והנחתי תחתיו כרית. סירקתי את שערה הכהה ומרחתי
קרם על ידיה היבשות.
התאמתי את נשימותיי לנשימות המכונה כשבסוף כל דקה הוספתי שתיים
מעבר.

נכנסתי לחדר המחוטא כשמכשירים אלקטרוניים מצפצפים מלווים את
צעדיי.
כאב כזה חד כבר מוכר לי.
בהיתי בה, במבט המזוגג שמאפיין אותי, מבט של עצב וכאב.
היא שכבה שם, עטופה כולה בשמיכת צמר עבה, מחוברת לכל מיני
צינורות וחוטים אלקטרונים.
אסרו עליי לגעת בה. התקרבתי אליה ולחשתי לה את ליבי.

נכנסתי לחדר המחוטא כשאף מכשיר אלקטרוני לא מלווה את צעדיי.
כאב כזה חד לא חשתי בחיים.
מבטי התרוצץ בחלל החדר דקה ארוכה, ולבסוף ננעל עליה.
היא שכבה שם, מכוסה במין סדין בהיר, מחוברת לאויר העומד
שבחדר.
לקחתי את ידה הנוקשה והעברתי את אצבעותיה על פניי. נשקתי לה
ויצאתי למסדרון הארוך.
כאב כזה לא חשתי בחיים.