מילים ריקות מתוכן, שלא יכולות לבטא את שיש לי לומר,
רק דחף, לכתוב, להביע את רגשותיי.
בדידות, ריקנות, רצון למטרה.
ספק בקיום חיי.

רגעי אמת, שבהם כל השאר נראה כשיטוט חסר דעה.
שיתוק נפשי מהלך, חסר חושים, מנוון.
האמת קרה.

אהבה יודעת למלא ריקנות.
ולעוור אמת.
שלמות חופשית, בלתי תלויה, נוכחות עצמית תמידית.
ללא צורך באהבה.

מילה, מבט או ליטופו של מגע, מזכירים את כוחה.
ומרחיקים אותנו מהעוצמה, מהידיעה עצמה.
מהבדידות, והמחשבה הזכה.

מהר יותר, מהר, לרוץ במקום.
לברוח, אבל לאן?
לשכוח מהכל, למצוא שלווה.
פיסה של עולם, ששייכת לי, שלא תגע בה יד אדם.
שלא תזוהם בנוכחותו, שלא תפגע בבדידות.

אך הרגע חולף, ובא הניוון.
אני עיוור שוב.
זוכר את אשר ראיתי.
כואב, זועם, יגע לאותו רגע זך.
רוצה לברוח מהרעש, מהכל.

כואב לדעת, וכואב לזכור.
המפלט הוא בזמן, כמו המקור.
כי אין חומה שאותו תעצור.