|
קשה לכתוב כאן שיר
לתאר סמטאות מתעקלות בעיר אבן
צללים נשברים לפינות
וריסים מתיזים דמעות
על מדי א' (או ב').
קשה לצייר כאן משהו
כמו מציאות נרעשת
של כאב חום חודר
לתוך קווים דקיקים בשריר
בלי מילים יפות
מדים מחבקים גופיה מקומטת
ואנחנו נושמים לרגע. |
|
|
"אינגה, תגידי
לי...", פניתי
למורה למחשבים
ודרשתי - "למה
מלמדים אותנו
פסקאל ולא סי
פלוס-פלוס?"
"אנשים שיודעים
סי, מוצאים
עבודה אמיתית
ולא מסתפקים
בהוראה..."
"ואת, יודעת
סי?", ללא טיפת
טאקט מיותרת
"אני בכלל
דוקטור
לפיסיקה!", משנה
נושא בזעם.
ילד סובל בכיתת
מחשבים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.