|
קשה לכתוב כאן שיר
לתאר סמטאות מתעקלות בעיר אבן
צללים נשברים לפינות
וריסים מתיזים דמעות
על מדי א' (או ב').
קשה לצייר כאן משהו
כמו מציאות נרעשת
של כאב חום חודר
לתוך קווים דקיקים בשריר
בלי מילים יפות
מדים מחבקים גופיה מקומטת
ואנחנו נושמים לרגע. |
|
|
"ואז הוא שאל
אותי מה השעה
כזה? ואמרתי לו
שמצערת אבל אין
לי שעון אז הוא
התעצבן ושלף מין
גרזן כזה ופיצח
לי את הגולגולת,
וכך הגעתי הנה.
ומה אתך?" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.