הכרנו, וחיינו
לא שמנו לב למה שיכל להיות
אלא פשוט הלכנו בדרך שלנו --- ופתאום!!

הדרך שלי לקחה אותי ממך, מכולם!
היא התפתלה והסתבכה, אבל איכשהו, כעבור שלוש שנים,
מצאתי את דרכי בה.

ופתאום, כאילו שנפלתי בבור בזמן הליכה ---
דרכנו הצטלבה שוב!  
וזה היה ממש כמו אליזה בארץ הפלאות -
היה נפלאה
היה הזוי
היה נהדר
ולא רציתי לעזוב...

אבל אורכה של ההצטלבות הייתה קצרה כגפרור בוער -

ושוב נפרדנו..

אבל הפעם, הפעם החכמנו!
אנחנו יודעים להעריך את מה שהיה (ומה שעדיין נותר?...)
אנחנו יודעים מה אפשרי... אם רק מ-ע-י-ז-י-ם!!!

אם,
רק היה אפשר לצמצם את המרחקים...

אתה שם, אני פה
אילולא יכולת להיות פה...

אם רק היה לי עוד זמן שם...

נראה שאיבדנו אחד את השני לעולם...

ואולי... אולי דרכנו עוד תצטלב שוב?
אולי יהיה לנו עוד אפשרות?

אבל אולי... כבר יהיה מדי מאוחר?
אולי כבר לא ישאר דבר?

אני רק מקווה שיהיה לך טוב, בדרך שלך

ואני מודה לך על הקשר המתוק שידעתי בזכותך;
על זה שלימדת אותי שאפשר להיות אוהבים - הזמן לא משנה

אז תודה לך!

ובהצלחה בדרך שלך