יום אחד חזר דוד הביתה שבידו חמישה פקקים.
אמא כעסה עליו כי היא רצתה שהוא ימכור את הפרה בעד שקיות
ניילון אבל הוא הביא פקקים במקום, אז אמא זרקה את הפקקים החוצה
מהחלון.

ביום למחרת גילה דוד ברז כיבוי ענק מחוץ לבית שלו והוא החל
מטפס ומטפס מעלה מעלה.
שעה של טיפוס הסתיימה מעל העננים שמולו ראה דוד תחנת כיבוי
ענקית בצבע ירוק נזלת עם נגיעה של כחול משמש ואדום דשא.

דוד מהר התגנב לתוך התחנה והוא ראה את מה שלא ראה מימיו: תנין
לבקן! ומערכת תופים אוטומטית עם mp3 וחיבור למחשב!
דוד התחיל להתלהב שהוא ראה את התנין הלבקן מחרבן פלטינה והוא
אמר לעצמו: ואו אולי אם אני אקח את התנין והתופים עם המערכת
אני אקבל הרבה שקיות ניילון תמורתם.

אז דוד לקח את התנין הלבקן שהשאיר שאריות מתכת גדולות מאוד
אחריו, ואת המערכת הוא שם בתוך המכנסים כדי לשמור עליה לחה.
בתור שניות מספר התפרצו לחדר שמונה כבאים מכוערים עם שפם גדול
בצורת כלב ים {חוץ מאחד השפמים שנראה כמו השפם של סטלין} והחלו
לקלל ברוסית {זה לא אישי}.

דוד מהר מהר קפץ על ברז הכיבוי והתחיל לשלשל למטה {לא להשתלשל
אלה לשלשל. נו החירבון המימי!!!} ואז הוא התחיל לרדת למטה מהר
בעוד הכבאים רצים אחריו ומקללים ברוסית. באותו הרגע עלה במוחו
של דוד רעיון! הוא זכר את סיפור הילדים על ג'ק ואפוני הפלא
שבסופו של דבר שיח האפונים נפל ביחד עם הענק, אז דוד ירד הכי
מהר שהוא יכל למטה לביתו.

בעוד הכבאים יורקים מוחטות בגודל של כבשה {אכן למוחטה היו
שערות} על הבית שלו ויורדים אחריו למטה, הוציא דוד מהכיס מרתך
והחל מרתך החוצה את ברז הכיבוי שצמח לו בגינה.

אבל הכבאים היו חכמים! הם עלו חזרה לפני שברז הכיבוי נפל
והשתמשו: בכבאית שלהם! אבל חבל שכבאית לא יכולה לעוף... אז הם
התרסקו איתה על האדמה ועד היום הם תקועים בתור לאיקאה כי הם
מחפשים מכונית חדשה במקום הלא נכון.

כשדוד חזר הביתה הוא שם את המערכת בחדר שלו ואת התנין שמחרבן
פלטינה הוא הלך למכור תמורת שקיות ניילון... אבל הוא קיבל
פקקים במקום.