הציפורים ימשיכו לזמר
הפרחים ימשיכו לפרוח,
הכבישים ימשיכו לקשר
למרות שאני, אני כבר מנוח.

אני חושב, אולי היא אותי לא שווה,
אולי היא עיוורת,
אולי, אולי היא לא יודעת להעריך מתנה,
אבל אז אני מתעורר ויוצא מהסרט.

אני יודע, שגם עכשיו,
כשעיני דומעות,
אין סיכוי, אבל אני עדיין מאוהב,
הלב שלי סובל קשות, כשדמעותיי עדיין זולגות.

אבל עכשיו, כשאני שוב מנסה,
לא יוצא מזה דבר,
ואני כבר על הקצה,
היא כבר אמרה את שלה ועכשיו מאוחר.

לאט, לאט, נהיה חלש,
הלב כבר רדום,
וזה לא חדש,
הכאב לא ארוז, רק גלוי וערום.