הפרק הרביעי והמותח במיוחד בפנטזיית ההרפתקאות "המערה הגדולה"
בפרק הזה יש את קרב האש מול הקרח הגדול ביותר ועוד קרבות
וסיפורים מדהימים.
פרק 4- האש מול הקרח
ישבנו שם כולנו: אני, רן, מורן, מירנדו שהרגיש קצת לא שייך
בגלל העובדה שהוא היה היחיד שם מעל גיל 40, ושיר שעוד לא ממש
הספיקה להתאושש ממה שקרה לה. כולנו ישבנו שם בהלם ולא האמנו
למה שקרה. עד אז אף אחד לא תיאר לעצמו שיש לי כוחות אש, אבל אף
אחד אפילו לא העז לחשוב שדווקא אני מכל האנשים בעולם יצליח
לעשות את כישוף ה- KESTA KRAVENTA שעד אותו יום נחשב לאגדה גם
בכפר הקרח וגם בכפר האש. הכישוף הכול כך חזק הזה היה כישוף שאף
אחד עד אז לא הצליח לעשות, כישוף שיכול להחזיר אנשים לחיים,
כישוף שלפי האגדה רק אחד בכל העולם יכול לעשות. כולנו הסתכלנו
אחד על השני ואף אחד לא דיבר, כולם היו המומים מהכוחות העצומים
שהיו כאן לפני מספר דקות, כמעט איבדנו את שיר אבל אז אני הצלתי
אותה, היא כבר לא היה בחיים ואני החזרתי אותה מהמתים, רק
המחשבה על זה צמררה אותי וגרמה לי הלם גדול. מירנדו הביט עלי,
עד אז הוא האמין שמורן ורן הם מכשפי האש הכי חזקים שיש אבל
אחרי שהוא ראה אותי עושה את כישוף הקאסטה קרונתה הוא פשוט לא
האמין שיש לי כוחות יותר חזקים משלהם. שיר הספיקה קצת להתאושש
מכל מה שקרה לה. היא הביטה על כולם בעיניים תמימות ושאלה: "אז
מה קרה פה בעצם? ורן, מתי אתה הספקת לבוא לפה ואיפה היית כל
הזמן הזה?" התחלנו לספר לה הכול על הכוחות של מורן ורן, על
אלדורן וכפר הקרח, על כישוף הקרח החזק שהיה ביער ועל איך שמורן
ורן הצליחו לנצח אותו. לחלק מהדברים היא פשוט לא האמינה ועלו
לה אותן השאלות שלי עלו, ואז שאלנו את רן ומורן: "אבל מה אתם
שניכם חיפשתם ביער הגדול?" ואז רן התחיל לספר: "הכול התחיל
באיזה יום אחד שאני טיילתי עם המשפחה שלי ביער שליד המערה
הגדולה. פתאום ראיתי ליד המערה את מורן ואת שחר. ידעתי שהם
יצחקו עלי על איך שאני לבוש או דברים כאלה שהם עושים תמיד
וניסיתי להתחמק מהם. פתאום השמיים נעשו אפורים והתחיל לרדת
גשם, דבר שהיה ממש מוזר כי היה אז אמצע אוגוסט! לא הבנו איך
יורד גשם ואני רק הסתכלתי איך הגשם שוטף את כל היער ואיך כל
החיות מחפשות לחינם מקלט מתחת לעצים, אבל זה לא עזר, הגשם שטף
שם הכול: עצים, שיחים, צמחים ואת כל החיות המסכנות שקפאו שם
מקור. בלי ששמנו לב התחיל לרדת שלג! לא האמנו שיורד שלג באמצע
אוגוסט וכל מי שהיה שם נדהם למראה השלג. עמדתי שם קופא מקור
ורציתי מאוד ללכת הביתה. השלג עשה לי הרגשה ממש רעה ורציתי
ללכת משם כמה שיותר מהר. פתאום הבטתי אחורה לכיוון המשפחה שלי
וראיתי שהם נעלמו! לא הבנתי מה קרה וזה נראה לי מאוד לא הגיוני
שהם הלכו הביתה בלעדי. ראיתי את מורן ואת שחר רצים ובלי לחשוב
רצתי איתם. הם נכנסו אל תוך המערה הגדולה שהייתה המקום היחידי
שלא התמלא במטרים הכבדים של הגשם, הברד הכואב והשלג המקפיא.
שלושתנו נכנסנו לשם והם לא שמו לב שאני מאחוריהם. פתאום שמעתי
קולות, שמחתי כי חשבתי שאולי זה המשפחה שלי שרק חיפשה מחסה
מהשלג הכבד. הלכתי אל עומק המערה כדי להיות עם המשפחה עלי ואז
קפאתי במקום. ראיתי אותו, את אלדורן, הוא היה כל כך מפחיד:
הפנים המעוותות שלו והמקל המפחיד בידו שסימנו לי שהאיש הזה לא
איש ממש טוב. לא לקח הרבה זמן עד שהוא ראה אותי והתחיל לרדוף
אחרי. בלי שהספקתי להבין מה קורה שני אנשים התנפלו עלי ותפסו
אותי. ראיתי את מורן ואת שחר מסתכלים על כל מה שקורה וקופאים
מפחד. הם ניסו לברוח אבל האנשים כבר הבחינו בהם. מורן הביטה
לאלדורן עמוק בתוך העיניים. היו לו עיניים כחולות, קפואות כמו
המוות שסימנו את הרוע שהיה בתוכו. לפתע העיניים שלה נעשו
אדומות והיא לחשה את קללת האש:ESTARON PRALINDRO ולפתע להבות
אש ענקיות עלו בתוך המערה הגדולה. אלדורן ושלושת האנשים נדהמו
לראות את כוחות האש של מורן וגם היא נדהמה לגלות את כוחות האש
שלה. היא לא הבינה מאיפה באו הכוחות האלה ואיך שהאש נגעה בי גם
אישוני העיניים שלי נעשו אדומים ושני האנשים עזבו אותי מהפחד.
אני נעמדתי בכוחות האש ולחשתי גם את קללת האש. להבות ענקיות
עלו בתוך המערה והביאו פחד לשלושת האנשים ולשחר שלא הבין מה
קורה שם. אלדורן ידע שהוא חייב להחזיר מלחמה ושהוא צריך ללחוש
את קללת הקרח החזקה מכול. הוא צעק את הקללה הכי מפורסמת בכפר
הקרח שכל כשף קרח מכיר: glorond hielo ומילא את כל המערה
הגדולה בקרח. כולנו קפאנו במקום.
אף אחד מאיתנו לא זוכר מה קרה אחר כך, אנחנו רק זוכרים
שהתעוררנו בתוך היער הגדול ואז הסיפור היה דומה מאוד לסיפור
שלכם ביער: הזאבים, המים, ההיעלמויות המוזרות בתוך היער והפחד
הגדול והלא מובן. כל מה שקרה אחר כך לא ממש חשוב אבל ביער הבנו
שיש לנו כוחות מיוחדים. בלי ידע קודם על כישופי אש ידענו הרבה
קללות ולחשים ויכולנו להדליק אש עם להבות ענקיות רק עם לחש
קטן. מירנדו אמר שכוח האש מתגלה במקרי חירום והוא לא דבר
שצריכים ללמוד אלה הוא פשוט נכנס לתוך הראש של מי שהתברך
בכוחות. הראנו למירנדו את הכוחות המיוחדים שלנו והוא הבין שיש
לנו כוחות חזקים במיוחד כשאנחנו ביחד. סיפרנו לו הכול על
אלדורן ועל מה שקרה לנו והוא הסביר לנו את כל מה שסיפרנו לכם
עכשיו. אני ומורן החלטנו שנשמור את הכוחות שלנו בסוד ושחר
הבטיח שהוא לא יספר לאף אחד. מירנדו הצליח להוציא אותנו מהיער
הגדול ולהסיר את הקללה אבל אנחנו ידענו שאלדורן ימשיך לרדוף
אותנו ושהוא לא ינוח עד שהוא יהרוג אותנו ואת כל האנשים עם
כוחות האש החזקים. בגלל זה הוא רדף גם אחריכם כי הוא ידע שאתם
קשורים אלינו והוא הטיל עליכם קללת מוות וכישף את המערה כדי
שהיא תוביל אתכם ליער הגדול ומשם כל הסיפור כבר ידוע. עברה כבר
כמעט שנה מאז אבל אלדורן לא ינוח עד שהוא יהרוג אותנו ועכשיו
המטרה העיקרית שלו היא אני, מורן ובעיקר מירנדו". אחרי שהקשבנו
לסיפור של רן פתאום נזכרנו בשחר שנעלם ובבן שמירנדו אמר ששלושת
האנשים חטפו כשהוא היה בדרכו הביתה ושיר שאלה: "תגידו, איפה
שחר? מורן, הוא לא היה איתך?" מורן ומירנדו החליפו מבטים
עצובים ואז מורן אמרה: "הוא... אני... טוב, אני חושבת שהגיע
הזמן לספר לכם את הסיפור האמיתי: זוכרים ששמעתם את הצעקה שלי?
אז זה היה ממש קצת לפני שזה קרה. אז ככה: כשראיתם אותי בתוך
להבות האש לוחשת כל מיני קללות אני ניסיתי להציל את היער ואת
כולנו אבל אז הוא בא לשם בכבודו ובעצמו: אלדורן, שליט כפר הקרח
ולחש את הקללה הקשה והכואבת ביותר שראיתי עד היום: STASIELO
KANOLIRA כישוף ממש חזק שהקפיא את כל הגוף שלי. שחר היה מאחורי
כמה שורות של עצים, הוא ניסה למצוא את מירנדו כי ידענו שהוא
היחיד שיוכל לעזור לנו. הוא ומירנדו רצו אלי כשהם שמעו את
הצעקה אבל אז אלדורן שהיה כבר מלא כוחות כישף את מירנדו בכישוף
ממש חזק שאני לא יודעת מהו אבל אז שחר זינק והציל אותו כי הוא
ידע שרק מירנדו יכול לעזור לנו לצאת מהיער הגדול ואיתו יש
סיכוי גדול יותר שנשאר בחיים. מרוב עוצמת הפגיעה הגוף של שחר
לא יכול לעמוד בזה והוא פשוט נעלם. אנחנו לא יודעים אם הקסם
היה אמור להעלים אותו אבל אנחנו כן יודעים שהוא מת מוות כואב
ומפחיד ביותר" ותוך כדי שהיא סיפרה לנו היא בכתה בכי ממש חזק
שצמרר לנו את הגוף. היינו בהלם והיה לנו קשה לעכל את כל מה
שקרה. "ולחשוב שהוא מת בגלל שלפני כמעט שנה הוא היה במקרה ליד
המערה הגדולה, לא היה לו בכלל כוחות אש והוא לא היה אמור למות"
היא אמרה בבכי ואז מירנדו שהביט הרבה זמן בירח אמר לה: "ליתר
דיוק 11 חודשים" הוא תיקן ובקול שלו שמעו פחד ולא הבנו ממה.
פתאום העיניים של מורן נפקחו בחרדה, "אני לא מאמינה, זה היום!
אני לא מאמינה שזה הגיע כל כך מהר!" היא אמרה בבהלה ובפחד וראו
איך העיניים שלה ושל רן נפגשות במבטים חסרי אונים ורק אני ושיר
ישבנו שם לא מבינים ממה כולם כל כך מפחדים. מירנדו הביט על
הירח, ירח מדהים, ירח מלא, גדול וכתום, נראה כמו ציור, ירח
גדול וכתום ששט מעל היער הגדול והמפחיד. הוא הביט עליו ואמר
לנו: "היום, ה-10 ביולי, היום שאליו התכוננו הרבה שנים. ביום
הזה הזמן יעצור ותתחיל המלחמה, המלחמה הגדולה והקשה ביותר
שהייתה אי פעם בכפרי הקרח והאש. נציג אחד מכפר הקרח ונציג אחד
מכפר האש יצאו למלחמה שבסופה רק החזק ישלוט בכול הכוח והשני
ימות, מוות כואב ומלא ייסורים קשים שכואב אפילו לדמיין אותם.
הקרב הזה מפחיד מאוד אבל זאת אולי ההזדמנות היחידה שלנו לנצח
את אלדורן ולשלוט באנשי הקרח. אני לא יודע מה יקרה אם אלדורן
ינצח עם כוח הקרח, אני עכשיו ממש לא בטוח שמישהו מכפר האש חזק
מספיק כדי להלחם". אחרי שהוא אמר את זה העיניים של מורן נדלקו,
היא אמרה לו פתאום: "תגיד אתה דפוק? סליחה על המילים האלה אבל
אתה לא קולט שתום הצליח לעשות את כישוף ה KESTA KRAVENTA ?! זה
הכישוף החזק ביותר שיש והוא נחשב לאגדה בכפר האש. אתה בעצמך
אמרת שהכישוף הזה הוא הכישוף הכי חזק בעולם. איך אתה יודע?
אולי לתום יש כוחות הרבה יותר חזקים משחשבנו?" "תקשיבי מורן,
כשאני גיליתי שיש לך כוחות ידעתי ישר שהכוחות שלך הם מאוד
חזקים אבל ידעתי אפילו יותר טוב שאת נחשבת עכשיו למתחילה, ולא
משנה כמה כוח יש לך את לא תוכלי לצאת למלחמות כי עוד אין לך
ניסיון. אז אימנתי אותך וחיזקתי אותך. מה שאני מנסה להגיד זה
שלא משנה כמה קוסם חזק, אם הוא כשף מתחיל אין לו ניסיון והוא
לא מסוגל לעמוד בפני דברים גדולים, בטח לא להלחם לגמרי לבד
במלחמה הכי מפחידה ואכזרית שהעולם הזה ידע", מירנדו אמר לה ואז
הפנים של כולנו שוב הפכו למיואשות.
השעה הייתה 10:00 בלילה. ליל ירח מלא. ידענו את השעה לפי השעון
הענק שהיה עשוי מאש ענקית שעמד במרכז כפר האש, אחד המקומות
היפים ביותר בעולם: השמיים מלאים בצבעים כמו: שילובים של כחול,
אדום וסגול. נהרות ענקיים זורמים, כל דבר בכפר מוקף בהילה
זוהרת של אש אדומה וכחולה והרגשה קסומה.
מירנדו הוביל אותנו באמצע הלילה מהיער הגדול לכפר האש. הדרך
למערה הגדולה הייתה חסומה, ידענו שאלדורן חסם אותה כי הוא לא
רצה שנצליח לברוח אבל מירנדו היה יותר חזק מכישוף הנעילה של
אלדורן. הוא לחש את הכישוף: TERKANDO BOLERO והחומה שחסמה את
המעבר למערה הגדולה התפוצצה בפיצוץ אדיר ומפחיד שגרם לכל החיות
שהיו באזור לברוח. היינו כולנו בתוך המערה הגדולה. המערה הזאת
היא מקום אפל ומפחיד שנתן לכולנו תחושה של מוות ופחד עצום. אני
ושיר זכרנו שהיו במערה שני שבילים: אחד חשוך והשני מואר, בפעם
הראשונה שהלכנו אל המערה נכנסנו לשביל החשוך כי חשבנו ששם
אלדורן לא יראה אותנו אבל הוא תפס אותנו. הלכנו עם מירנדו
במערה עד שהגענו להתפצלות לשני השבילים. מירנדו הוביל אותנו
אל תוך השביל המואר ורן התחיל להסביר לנו: "שני השבילים
מובילים לשני הכפרים: השביל החשוך מוביל לכפר הקרח והשביל
המואר מוביל לכפר האש. דרך השביל האפל גם מגיעים ליער הגדול".
"אתם זוכרים?", מורן אמרה, "כשחזרנו ליער הגדול נכנסנו לשביל
החשוך והרגשנו הרגשה מאוד חזקה של קור ומוות". "כן, וראינו
גופה של איש קפוא, וואו זה היה כל כך מפחיד", שיר אמרה. "טוב
כבר מתחיל להיות מאוחר ואנחנו חייבים להספיק להגיע לפני השעה
אחת בלילה, בשעה הזאת תתחיל המלחמה הגדולה ואנחנו חייבים למצוא
עד אז מישהו שיוכל להלחם מול אלדורן". כולנו הלכנו בשביל המואר
ובניגוד לשביל החשוך, שם הייתה תחושה הרבה יותר טובה, לא רק
שהיה חם בשביל אלא גם היה לכולנו חם בלב. האש שהייתה בכוח מקום
בשביל הזה חיממה אותנו וגם האירה לנו את הדרך והיה הרבה פחות
מפחיד מהפעמים האחרונות שהיינו במערה.
היינו כולנו בכפר הקרח וניסינו לחשוב איך אנחנו עומדים להלחם
באלדורן ואת מי אנחנו נשלח למלחמה הכול- כך מסוכנת הזאת.
מירנדו כינס אסיפה ענקית עם כל קוסמי האש הגדולים ביותר ועם
הרבה מאנשי כפר האש וכולם דיברו על המלחמה שתתחיל בעוד פחות מ3
שעות. כולם היו ממש לחוצים, כולם ידעו שהסיכוי שמישהו מכפר
הקרח ימות הלילה הוא גדול מאוד אבל המחשבה הזאת גם נתנה לנו
תקווה ענקית, ידענו שאם כשף האש יצליח לנצח את אלדורן אז שליט
כפר הקרח הגדול ימות ואנשי האש ישלטו וסוף-סוף יהיה לנו שקט
ושלום. בחצי שעה שעברה הרבה קוסמים רצו להראות למירנדו את
הכוחות שלהם והוא ראה קוסמים עם כוח עצום אבל אף אחד מהם לא
התקרב אפילו לקללת הקסטה קרונתה העצומה וגם אף אחד לא ממש
האמין שילד בגילי הצליח לעשות את הקסם החזק הזה ולהחזיר את שיר
מהמתים.
"תקשיב מירנדו, אני יודעת שהוא לא מנוסה ושהוא עדיין לא מודע
לכוחות העצומים שיש לו אבל אני מאמינה שהוא היחיד שיצליח להלחם
מול אלדורן. אני יודעת שזה נשמע מטורף לתת לו לצאת למלחמה מול
קוסם הקרח הגדול ביותר אבל הוא הסיכוי היחיד שלנו", מורן אמרה
למירנדו בצד כשהם מנסים להתחמק מכל האנשים שרדפו אחרי מירנדו
ורצו להראות לו את הכוחות שלהם. "מורן, אני יודע כמה כוח יש
לתום ואני יודע שהוא חזק ברמה בלתי רגילה אבל לשלוח ילד בגילו
להלחם מול אלדורן המפחיד זה נורא! אני לא יכול להרשות לעצמי
לשלוח אותו למלחמה שהיא כמעט גזר דין מוות בשבילו". ראו
שמירנדו לא שקט, בפעם הראשונה ראינו שהוא פוחד. אפילו כשהיינו
ביער והקרח כמעט השתלט שם על הכול הוא לא פחד כל כך כמו באותו
לילה בכפר הקרח. הוא לא ידע מה לעשות. נשארו רק עוד שעתיים עד
לשעה הגורלית, 1:00 ה-11 ביולי 2006.
השעה- 11:15 ליל ירח מלא. אסיפה ענקית התאספה בכפר הקרח.
האסיפה הזאת הייתה גורלית, באסיפה הזאת מירנדו עמד להכריז מי
יהיה זה שיצא להלחם באלדורן בקרב אש מול קרח, בקרב הגדול ביותר
שהיה אי פעם בעולם שבסופו אחד הולך למות. "הלילה הזה הוא לילה
גורלי. בלילה הזה אחד מאיתנו הולך לצאת למלחמה הקשה ביותר
והמסוכנת ביותר שידענו אי פעם כאן בכפר האש" מירנדו אמר והמשיך
בנאום: "המחשבות על מי יהיה זה שיצא למלחמה ויסכן את חייו היו
קשות וכמעט בלתי אפשרית אבל, אחרי מחשבות ארוכות מאוד הגעתי
להחלטה שלפי ההיגיון היא לא הכי הגיונית. אבל לפעמים יש מצבים
שבהם צריך לשכוח מה ההיגיון אומר וצריך ללכת לפי הלב כי לפעמים
רק הלב ותחושות הבטן שלך יגידו לך מה הדבר הכי נכון לעשות",
הוא אמר ונתן קריצה וחיוך למורן. "אני יודע שחלק מכם יתמרדו
נגד ההחלטה שלי אבל אני חושב שזה הדבר הכי נכון לעשות ואני
חושב שאני לא הולך להצטער על ההחלטה הזאת. אני לא אמרח אתכם
בעוד נאומים ארוכים כי אני יודע שכולכם במתח וגם אין הרבה זמן
אז אני פשוט יגיד את מי בחרתי למשימה הזאת", הוא אמר ואז הוא
הכריז: "מי שיצא לקרב פנים מול פנים מול אלדורן הוא: תום
אביב"
אחרי מה שהוא אמר היו כמה דקות של שקט אבל אז החלו בכפר האש
צעקות חזקות וכמעט כל מי שהיה שם התחיל לצעוק ולהתעצבן, הם
פשוט לא האמינו שהוא בחר ילד בן 15 לצאת למלחמה והאמת שגם אני
לא האמנתי. פשוט הייתי בשוק שהוא בחר אותי, לא יכולתי להאמין
שמכל הכשפים הכי חזקים הוא בחר דווקא אותי, ילד קטן ולא מנוסה
להלחם מול הקוסם הכי חזק ואכזרי בעולם! הבלגן בכפר האש היה
עצום, מירנדו בקושי הצליח לנשום מרוב כל הכשפים שהתנפלו עליו
והתחילו לצעוק עליו ואז הוא לחש את הקללה: GLONOYO DEU WANIA,
קללה שמביאה כוחות עצומים שמעיפים את כל מי שבסביבה הרבה אחורה
וכל הכשפים עפו מהאזור שלו. "עצרו שנייה לפני שאתם מתעצבנים!
אני יודע שממש קשה לכם להאמין אבל הילד הזה, תום אביב הצליח
להחזיר את הילדה שעומדת כאן, שיר היפה מהמתים. כן, הוא לבד
הצליח לעשות את הקסם הגדול ביותר שקיים ולהחזיר אותה מהמתים
וזה עוד בלי לדעת שיש בו כוחות אש, אני מאמין שאם כולנו נתמוך
בו ונאמין בו הוא יוכל לנצח, ואני לא רוצה להעליב את כל הכשפים
הבאמת מאוד חזקים שיש כאן שהתאמנו עשרות שנים, אבל לילד הזה יש
אולי את הכוחות החזקים ביותר בכפר האש". כששמעתי אותו לא
יכולתי להאמין שהוא מדבר עלי. אני לא הרגשתי אף פעם שיש לי
כוחות אש אבל לפי מה שמורן אמרה, כוחות אש הם דבר שעולה בך מתי
שאתה באמת צריך אותם וזה לא משהו שצריך ללמוד או להתאמן עליו
יותר מידי. כמובן שאם מתאמנים על הכוחות זה הופך אותך אפילו
ליותר חזק אבל במצב שאנחנו היינו לא היה אפילו זמן להתאמן,
הייתי צריך לעשות את מה שראיתי את מירנדו, מורן ורן עושים
ולאסוף את הכוחות שחבויים עמוק בלב שלי ולצאת למלחמה בטוח
ונחוש. אני לא יכול להגיד שלא פחדתי, פחדתי מאוד, כבר עלו לי
כל מיני מחשבות ממש מפחידות אבל ידעתי שאני חייב להתגבר על
הפחדים, לא רק בשבילי אלא גם בשביל כל כפר האש והשלום בין
הכפרים. הייתי יותר מכל נחוש לנצח אל אלדורן וידעתי שאם אני
ינצח אותו הוא ימות מוות כואב ואכזרי וזאת תהיה הנקמה המתוקה
על כל החברים שלנו שהוא הרג ועל כל האימה והפחד שהוא גרם לנו.
"מירנדו יש לי שאלה", אמרתי. "אתה בטח רוצה לדעת למה בחרתי
דווקא אותך מכול הקוסמים האלה, נכון?", הוא שאל אותי. "כן,
פשוט יש פה כל כך הרבה קוסמים מבוגרים וכולם נראים הרבה יותר
חזקים ומנוסים ממני", אמרתי לו והוא ענה לי: "תקשיב תום, אני
יודע שהרבה מהקוסמים פה יותר מנוסים ממך ואולי גם יותר חזקים
ממך אבל אתה לא מתאר לעצמך איזה כוח יש בך. אתה היחיד בכל
העולם שהצליח לעשות את כישוף הקסטה קרונתה וזה אפילו בלי לדעת
שיש לך כוחות, אתה עשית בעצמך את הכישוף הכי חזק בעולם ועוד
בפעם הראשונה שלחשת כישוף בחיים שלך, אתה עשית משהו מאוד מיוחד
שם ביער הגדול תום, אתה החזרת ילדה בחזרה לחיים. אני יודע שאתה
עוד לא מנוסה אבל יש לך מטרה והיא לנקום באלדורן שהרג את
החברים שלך ואני יודע שאתה לא תוותר עד שתנצח אותו, יש בך כוח
ילד ואתה רק צריך לדעת איך להשתמש בו"
השעה: 11:45 בלילה. כפר האש. מירנדו מלמד אותי כמה כשפים ואני
מתחיל להתאמן ולעבוד באמת קשה על כל הכשפים החזקים שהוא לימד
אותי. שיר, מורן ורן יושבים בתוך אחת מבקתות העץ ומסתכלים איך
אנחנו מתאמנים. "מורן, אני ממש מפחדת", שיר אמרה לה. "ממה את
מפחדת?", מורן שאלה אותה. "תום יצא בעוד שעה לקרב הכי קשה
בעולם והוא רק ילד, ואת יודעת שמי שהולך להפסיד בקרב הזה הולך
למות", שיר אמרה לה. "תקשיבי, אני יודעת שזה מפחיד לחשוב על זה
אבל אלדורן הרג את דור ואת שחר ואחד מאיתנו חייב להלחם נגדו,
מישהו חייב לעצור אותו ותום הוא הכי חזק מבינינו, הוא החזיר
אותך מהמתים, שיר וזה הכוח הכי עצום הכפר האש, אני מאמינה בו
וגם את חייבת להאמין שהוא ינצח, אסור לחשוב לרגע על האפשרות
שנפסיד את חייבת להאמין בו, ואל תדאגי, הוא יחזור בשלום וכפר
האש ישלוט בכפר הקרח".
השעה: 12:30. הגיע רגע האמת. זה הרגע שבו אני צריך לצאת
למלחמה. הפחד היה עצום אבל מירנדו לימד אותי כל מה שאני צריך
לדעת והרגשתי ממש מוכן למלחמה. אני עוד לא הייתי ממש מנוסה אבל
הרגשתי את הכוח העצום, גם שלי וגם של כל אנשי כפר האש, כולם
היו נחושים לנצח את אלדורן. הייתי צריך ללכת לבד למערה הגדולה,
משם אני לבד. אין אף אחד שיוכל לבוא איתי ולעזור לי ואני צריך
להתמודד לבד עם כל הסכנות ועם כל הפחדים. הלכתי לכיוון היציאה
מכפר האש. האש שעטפה את כל הכפר גרמה לי הרגשה טובה של חום
ועוצמה. ככל שהתקרבתי יותר לשביל המערה הגדולה נעשה בחוץ יותר
חשוך, אפל וקר. הרגשתי איך הלב שלי קופא ופתאום התמלאתי בהרגשה
ממש רעה. הלכתי בשביל. פתאום הוא נראה ממש לא מואר ועטפה אותי
אפלה מפחידה. הלכתי לכיוון מרכז המערה ושם ראיתי אותו שוב:
עיניים כחולות ואפלות כמו המוות, פנים מעוותות באופן ממש
מפחיד, מקל ארוך ומקושט שבסופו אבן כחולה לבנה גדולה וגלימה
שחורה על כל גופו. הוא הביט עלי והתחיל לצחוק. הוא צחק הרבה
ואז הוא אמר: "אני לא מאמין! מכל הקוסמים בכפר הקרח הם בחרו
ילד קטן בלי כוחות לבוא להלחם נגדי, אלדורן הגדול?" ואז התחלתי
לכעוס ואמרתי לו: "אם אני כל כך חלש אז בוא תילחם מולי, בוא
נראה כמה שאתה חזק מולי". אלדורן כבר ממש כעס והוא אמר לי:
"אתה באמת חושב שאתה, ילד קטן ועלוב תוכל לנצח את הקוסם הכי
גדול בעולם? טוב, אם אתה עדיין פה אז אני פשוט יהרוג אותך מהר
ונגמור עם זה, אני לא מאמין שהמלחמה הכי גדולה שלי צריכה להיות
עם ילד קטן ומסכן". הוא כבר ממש כעס, הוא הניף את המקל הגדול
שלו וצעק את הקללה: GLOROND HIELO ואני ידעתי שזאת קללה שתקפיא
אותי במקום אז מייד, אפילו בלי לחשוב צעקתי את קללת האש:
ESTARON PRALINDRO ושני הכוחות התנגשו. פיצוץ ענק היה במערה
ושנינו עפנו אחורה. אני התעלפתי לכמה זמן וכשהתעוררתי מצאתי את
עצמי בתוך קרח. אלדורן צחק והוא אמר לי: "כבר עכשיו רואים כמה
שאתה חלש. קוסם חזק בחיים לא היה מתעלף מפיצוץ כזה. עכשיו אני
יחסל אותך סופית" אני פחדתי ולא ידעתי מה לעשות אבל אז נזכרתי
במה שמורן לחשה כשהיא שחררה אותי מהקרח. אז אני עוד לא הבנתי
את המילים האלה אבל עכשיו ידעתי אותם ממש טוב. זה כישוף אש
שיכול לפוצץ את כל הקרח. אני עוד לא ידעתי אם הוא יעבוד אם אני
לוחש אותו מתוך הקרח אבל לא הייתה לי ברירה, לא היה לי מה
להפסיד. "ENRASA KRANOLDO" צעקתי כשהגוף שלי כבר כמעט קפא
לגמרי והקרח התנפץ. אני עפתי על הרצפה וניסיתי בכל הכוח להישאר
בהכרה ולא להתעלף. העיניים שלי נעשו אדומות ואמרתי לאלדורן:
"עכשיו תראה מה זה כוח אמיתי". אני כבר ממש כעסתי וצעקתי את
קללת האש החזקה ביותר שהכרתי: ESTARAN FUEGO GRAND PRALEN
ואלדורן עף על הרצפה מהעצמה. הגלימה שלו נשרפה והוא מהר צעק את
הקללה: CRASON DEL AMBURA כדי לנסות לכבות את האש אבל זה לא
עבד. הוא היה על הרצפה מפוחד. בפעם הראשונה ראיתי שאלדורן,
הקוסם הגדול בעולם באמת מפחד. הוא לחש בפחד את הקללה שוב ושוב
עד שהאש נעשתה חלשה יותר ואז הוא כבר יכל לקום ולהחזיר מלחמה.
הוא הביט עלי עמוק בתוך העיניים ולחש את הקללה LORANDO HIELO
BURALO והמון קרח עף עלי. "אתה חושב שאתה תראה לי מה זה כוח
אמיתי?", הוא שאל אותי בזלזול, "אני כשף הקרח הכי גדול בעולם
ואני יכול להרוג אותך מתי שאני רק ארצה". הוא הביט לי עמוק
בעיניים והייתי מכוסה קרח כולי הוא התקרב אלי וידעתי שברגע
שהוא יגע בי וילחש את קללת הקרח זה הסוף שלי. הייתי מכוסה כולי
בקרח מהרגליים ועד הראש ולא יכולתי לנשום. הוא התקרב אלי יותר
ויותר ואז נזכרתי פתאום איך מירנדו הרחיק ממנו את כל אנשי האש
בעזרת איזו קללה שהוא לא לימד אותי ואני לא זכרתי אותה. אני
ניסיתי בכל כוחי להיזכר בקללה אבל לא הצלחתי. אלדורן התקרב אלי
יותר ויותר ואני הרגשתי איך הלב שלי קופא בכל הקרח שכיסה אותי.
ניסיתי להיזכר אבל לא הצלחתי ולחשתי בלב כל מיני לחשי אש אבל
זה לא עזר בכלל. הוא כבר הושיט את ידו כדי לגעת לי בראש וללחוש
את הקללה החזקה מכל כדי להרוג אותי ופתאום אישוני העיניים שלי
חזרו להיות אדומים. הקרח התנפץ כולו ואני עמדתי פתאום בכוח
קסם. צעקתי את הקללה: GLONOYO DEU WANIA ואלדורן עף על אחד
מהקירות של המערה. היה לו הרבה דם בפנים ובגוף ואני כבר חשבתי
שזה נגמר. הוא היה חסר הכרה ואני ידעתי שעכשיו זאת ההזדמנות
שלי לחסל אותו. הלכתי אליו והתאמנתי על קללת המוות שמירנדו
לימד אותי. ראיתי שאלדורן לא קם. התקרבתי אליו ושמתי את היד
קרוב אל הגוף שלו ולחשתי את הקללה שאמורה לשרוף את כל הגוף שלו
ולא להשאיר כלום. לחשתי אותה בשקט ובקול רועד: WALENDA SER
KALOW. פתאום אלדורן פקח עיניים. ראיתי את העיניים הכחולות
והמפחידות שלו והוא קם אלי בפחות משנייה. הוא הפנה אלי את המקל
הגדול והמפחיד שלו ולחש את הקללה: RETON ANARA. מה שאני לא
ידעתי זה שהכישוף הזה מחזיר את הכישוף שאני לחשתי בחזרה אלי
בעצמה כפולה. הכישוף לא הרג אותי כי כישוף אש אף פעם לא הורג
כשף אש אבל הוא הפיל אותי ופצע אותי קשות. אלדורן הפנה את האבן
הגדולה שהייתה על השרביט שלו אל הראש שלי ולחש את הקללה הגדולה
והחזקה ביותר שקיימת בכפר הקרח: HIELO GARNDIERO MARESTA אבל
אז, פתאום הרגשתי שהזמן נעצר. פתאום ראיתי איך אלדורן הגדול
קופא במקום. השעון עצר והזמן קפא. כל העולם עצר במקום חוץ
ממני! אני לא ידעתי איך זה קרה אבל ידעתי שאני חייב לנצל את
המצב. הרגשתי איך הגוף שלי נשבר לאט ואני לא יכולתי לקום אבל
ידעתי שאני חייב לנסות. ראיתי את האור הכחול שיוצא מהשרביט של
אלדורן. פס ענק של אור כחול שהיה בעצם הכישוף שאם אני לא יעצור
הוא יהרוג אותי סופית. בקושי גדול הצלחתי לקום. ראיתי את
הפרצוף המקפיא של אלדורן ואמרתי לו: "חשבת שזה נגמר הא? אז יש
לי חדשות בשבילך, כשף הקרח הגדול בעולם, בקרב הזה יש רק מנצח
אחד והוא כוח האש כי אין מה לעשות, אש ממסה את הקרח". המבט שלו
היה ממש מפחיד אבל הרגשתי שאני חייב להלחם בו ולהתגבר על
הפחדים שלי, לא רק בשבילי, אלא בשביל כל כפר האש וכל החברים
שלי והאנשים האחרים שאלדורן הרג או הפחיד. לקחתי את השרביט
הכחול שלו וראיתי את פס האור שיצא ממנו נעלם. לחשתי את קללת
האש ESTARON PRALINDRO כדי לשרוף את המקל אבל זה לא עבד.
הכוחות שלי לא פעלו. רק אחרי זה גיליתי שכשהזמן נעצר כל הכשפים
לא עובדים. פשוט לקחתי את המקל ושברתי אותו. כדי להיות בטוח
שאלדורן לא יוכל להשתמש בו יותר לקחתי את החתיכות של המקל
וזרקתי אותם ביער. כשחזרתי מהיער אל תוך המערה ראיתי עטלפים
שהזמן נעצר בדיוק בזמן שהם עפו. ראיתי אותם קפואים בשמי המערה
בלי לזוז רק מחכים שהשעון יחזור לעצמו ולהמשיך לעוף. המשכתי
ללכת במערה ופתאום הרגשתי הרגשה מוזרה. הסתכלתי אחורה לכיוון
העטלפים וראיתי שהם ממשיכים לעוף. ידעתי שהזמן חזר וזה אומר
שאלדורן חזר לעצמו. רצתי בשביל האפל של המערה לכיוון מרכז
המערה ואז ראיתי אל אלדורן עומד שם, כולו כועס והוא אמר לי:
"מה עשית? איך העלמת את המקל? איך עצרת את הכישוף?" ואז אמרתי
לו בקול מתגרה: "אתה באמת חושב שהכישוף החלש שלך והמקל היפה
הזה יצליחו לעצור אותי? אלדורן, שליט כפר הקרח, אני הרבה יותר
חזר ממה שנראה לך". ראיתי אותו מפחד, זה היה מאוד מוזר לראות
ששליט כפר הקרח והקוסם החזק בעולם מפחד מילד בן 15. ואז נזכרתי
במשהו שמירנדו אמר לי: הוא אמר לי שהכישוף HIELO GARNDIERO
MARESTA הוא הכישוף החזק ביותר בכפר הקרח ורק אלדורן יכול
לעשות אותו אבל הוא יכול להשתמש בו רק פעם אחת בחודש. מהרגע
שהוא לוחש את הכישוף הוא לא יכול לחזור וללחוש אותו שוב. פתאום
חיוך עלה לי על הפרצוף. ידעתי שאלדורן לא יכול יותר להשתמש
בכישוף המוות החזק וידעתי שאני צריך לנצל את ההזדמנות. לחשתי
מהר ובקול חזק את הכישוף הכי חזק שהכרתי: ESTARAN FUEGO GRAND
PRALEN ופתאום ראיתי איך ההבעה בפנים של אלדורן חוזרת להיות
מפחידה וכועסת. ראיתי איך הוא פתאום נחוש לנצח. בשנייה שהוא
שמע אותי לוחש את הכישוף הוא צעק במבטא כבד: KRALENTA
CONISONDRIO שלפי מה שהבנתי היא קללת נגד שמסוגלת אפילו להקפיא
את האש במקומה. כישוף מאוד חזק ונדיר שרק מעט כשפי קרח מכירים.
האש שנשלחה לכיוונו קפאה במקום והפכה לגוש קרח ארוך ומוצק.
צחוק מפחיד עלה מפיו המאיים של אלדורן והיתה לי פתאום תחושה
ממש רעה. הייתי ממש פצוע והרגשתי איך הגוף שלי הולך ונחלש יותר
ויותר. ראיתי שאלדורן יודע שהמצב שלי קשה, ניסיתי כמה שפחות
להראות לו חולשה אבל זה לא עבד, הוא ידע הכול: הוא ידע מה אני
מרגיש והוא יכול לחוש בכאבים שלי, הוא הריח פחד וידע טוב מאוד
לזהות חולשה. התכונה הזאת ממש הפחידה אותי, זה היה מין כוח
נסתר שרק כשפי קרח מסוגלים אליו. כשפי אש יודעים לקרוא מחשבות
וכשפי קרח יודעים לזהות רגשות ותחושות. בלי לחשוב יותר מידי
אלדורן הביט בי עמוק בתוך העיניים ולחש את הקללה: GLONOYO DEU
WANIA. אני נדהמתי לגלות שאלדורן יכול ללחוש את הקללה הזאת,
מירנדו אמר לי שכשפי קרח לא יכולים ללחוש קללות אש, חשבתי
שאולי הקללה הזאת היא לא שייכת לאף אחד מהכוחות. לפני שהספקתי
לעכל את זה עפתי בחזקה על אחד מקירות המערה. נפצעתי קשות
והפצעים הרבים שהיו לי בגוף כבר כמעט הרגו אותי, אלדורן היה
ממש מאושר לראות כמה שאני נחלשתי. הוא לא היה צריך שום כישוף
כדי להרוג אותי, הוא פשוט היה צריך לחכות אבל הוא רק רצה
להראות את הכוחות שלו. הוא אמר בשקט ובקול מאיים את הכישוף
הממש חזק שהקפיא את מורן באותו יום ביער הגדול: STASIELO
KANOLIRA ואני, גוסס ובקושי יכול לפקוח עיניים לחשתי את קללת
האש ESTARON PRALINDRO. אני בעצמי לא הבנתי מאיפה יש לי את
הכוח אבל כנראה שכוחות האש שהיו בתוכי הם באמת היו הרבה יותר
חזקים משחשבתי. שני הכוחות החזקים האלה התנגשו באופן ממש חזק
והמערה התפוצצה. שנינו מצאנו את עצמנו ביער הגדול ואז התחלתי
להבין, כשהמערה התפוצצה וכשאני ושיר היינו בתוכה היא הובילה
אותנו אל תוך היער הגדול, אולי זה מין כישוף מסתורי כזה שגורם
לדבר הזה לקרות, הפעם ידעתי שהמערה עדיין עומדת שלמה אבל לא
ידעתי באיזה אזור אני ביער ואיך אני יוצא משם אבל אז נזכרתי,
אני עדיין בקרב עם אלדורן. לא ראיתי כלום. השעה הייתה 1:30
בלילה והיה חושך מוחלט. לחשתי את כישוף האש: KESTAR PRALINDO
שמביא אש בכמויות קטנות ויכול קצת להאיר לי את הדרך האפלה.
הלכתי בחושך, פצוע ממש קשה ובקושי יכול ללכת, שמעתי את קולות
הזאבים וראיתי את הירח המלא הענק שהופיע בשמי הלילה האפלים.
מרחוק שמעתי את קול הים והגלים המתנפצים ומעלי את כל ציפורי
הלילה והצרצרים משמיעים קולות מוזרים. הלכתי ביער, כישוף האש
האיר לי קצת את הדרך אבל עדיין היה שם אפל ולא ראיתי כלום.
הלכתי שם בשביל האפל ופתאום ראיתי אותו: פנים מעוותות, עיניים
אימתניות וגלימה שחורה ארוכה, המראה של אלדורן כל כך הבהיל
אותי כשראיתי אותו באמצע הלילה, בחושך כמעט מוחלט. הוא היה חזק
ונחוש להמשיך את המלחמה. הוא ידע שאני חלש והוא ידע טוב מאוד
איך לנצל את זה. הוא התקרב אלי ולחש: "תראה מה מצאתי כאן", הוא
הוציא את המקל הארוך שבסופו האבן הכחולה-לבנה. "איך? אני בעצמי
שברתי אותו להמון חתיכות!" אמרתי והתחלתי לפחד. ידעתי שהמקל
הזה מחזק אותו ונותן לו כוחות מיוחדים. הוא צחק צחוק מרושע
ואמר לי: "ילד, אני חושב שעדיין לא הבנת. אין מישהו בעולם הזה
שיכול לשבור את המקל הזה, הדבר המיוחד הזה התברך בכוחות חזקים
ביותר ואם אתה שובר אותו אתה רק מחזק את הכוחות שלו יותר,
עכשיו כבר ממש נמאס לי ממך ואני הולך לחסל אותך סופית!" הוא
התחיל לצעוק בכעס את הקללה: LORANDO HIELO BURALO אבל אני
פתאום נעשיתי ממש מהיר וצעקתי את הלחש: ESTARAN FUEGO GRAND
PRALEN. אלדורן עוד לא סיים ללחוש את הקללה שלו אז כישוף האש
שלי העלה אותו בלהבות אדירות. ראיתי את אלדורן, כשף הקרח הגדול
בעולם עולה בלהבות, להבות שאני יצרתי, זה נתן לי הרגשה כל כך
טובה. אלדורן צעק ופחד, הוא היה ממש חסר אונים והוא לא ידע מה
לעשות. הוא נשרף כולו וראיתי איך הפנים שלו נעשות אפילו יותר
מעוותות ממה שהם היו. אחרי כמה זמן שהוא היה בתוך להבות האש,
הלהבות הפסיקו והוא התעלף על הרצפה. באותו רגע כבר הייתי בטוח
שזה נגמר והפעם סופית. הייתי כבר בטוח שזהו, אלדורן מת אבל
הייתי חייב להיות בטוח במאה אחוזים. התקרבתי אליו ורציתי ללחוש
את קללת המוות אבל אז פתאום הרגשתי הרגשה מוזרה, הרגשתי שכל
היער הגדול קופא ופתאום ראיתי את הקרח מגיע אל אלדורן והוא
נעמד. העיניים שלו היו סגורות אבל הוא עמד במקום. כל היער קפא
בשניות והרגשתי שהלב שלי קופא ביחד איתו. פתאום אלדורן פקח את
העיניים, בשנייה הזאת דפיקות הלב שלי הפסיקו. ראיתי את העיניים
המקפיאות שלו ואת המבט המפחיד שלו אומר: מוות. בלי לשנות את
הבעת הפנים שלו הוא לחש בקול מקפיא דם את הקללה: SENKARON
DIERA הוא חזר לעצמו וחייך חיוך זדוני. "זהו ילד, זה נגמר.
הכישוף הזה אמנם לא הורג אותך ישר אבל אתה יכול להיות בטוח
שאתה תמות, כן,אתה תמות, רק שהפעם זה יהיה מוות קשה, כואב והכי
חשוב: בטוח. תוך 24 שעות מעכשיו אתה תהיה מת, זהו, אתה תהיה מת
והפעם מוות בטוח, עכשיו כבר אף אחד לא יוכל לעזור לך".
| 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.