שלוש שנים - סגירת מעגל. מסתבר שלא השתניתי כל כך כמו שלעיתים
רציתי ולעיתים לא. עם חלק מהתחושות האלו אני עדיין חיה, וככל
שהזמן עובר מתחזקת ההרגשה שהם גם אף פעם לא יעלמו.
שלוש שנים.
עוד יום עצמאות לא שמח. למרות שכביכול הנסיבות מאוד שונות -
התחושות זהות.
מסתבר לי שגם עכשיו, כמו לפני שלוש שנים, אין לי מספיק כדי
להנות באמת, רק שהפעם עשיתי הכל כדי להתחמק כמה שאפשר מכל סממן
שעלול להזכיר לי כמה לבד אני. גם בזה אני נוחלת אכזבה מוחצת.
הבעיה הכי גדולה היא שזה ממשיך להפריע לי, לא משנה כמה זמן
יעבור. ההרגשה הזו שבה אני לא רצויה לא עוזבת, למרות שאני היא
זו שבוחרת לא ללכת בכל שנה מחדש. וכל שנה אני מקווה שיהיה קצת
אחרת, קצת, אך לשווא - אני אותה אני.