אומרים שפיות טובות יש רק באגדות, אבל אני פגשתי פיה טובה
במציאות, באמת שאני לא משקרת.
היה זה יום בהיר, אני ויעל חזרנו מבית הספר בשעת צהרים מוקדמת
ובדרך הבחנו בניר ורונן שהלכו במרחק קצר אחרינו. "מעניין מה הם
זוממים הפעם", אמרתי, ושלחתי מבטים בוחנים לעבר יעל. יעל
הסתכלה עלי וחייכה, אחר כך לחשה לי: "גלית! מה דעתך שנלמד אותם
לקח פעם אחת ולתמיד?"
הנהנתי בראשי ועניתי "אבל מה נעשה? יש לך רעיון?"
"בואי אחרי!" פלטה יעל ללא היסוס וסטתה מהרחוב הראשי לעבר אחת
הסמטאות ואני נגררתי אחריה.
לאחר שעברנו מרחק מה הבטתי לאחור וראיתי ששני הבנים עדיין
צועדים בעקבותינו, לא אמרתי דבר והמשכתי ללכת אחרי חברתי
הטובה, שהגבירה את מהירות צעדיה.
לאחר שפנינו לשביל צדדי יעל אחזה בידי ומשכה אותי להסתתר בין
ענפיו של שיח הרדוף גדול, ואחר הניחה את אצבעה על אפה כמסמנת
לי לשתוק. כעבור שניות מעטות שמענו את קולו של רונן: "עזוב,
בוא נחזור הביתה" ואחריו ניר: "לאן נעלמו הבנות האלה?" הם עברו
את שיח ההרדוף, שמאחריו הסתתרנו, המשיכו בצעדים מהוססים ואחר
נעמדו.
"לא היינו צריכים לעקוב אחריהן", פלט רונן בקולו העדין. "אם
כבר הגעתי עד כאן אני לא מוותר", קרא ניר לעומתו, הם חזרו מעט
לאחור מתבוננים סביבם, כשהתקרבו לשיח ההרדוף יעל סימנה לי
ושתינו קפצנו החוצה לעברם תוך השמעת צעקה "וואאה" ניר קפץ מעט
מבהלה ונרגע מהר, אולם פניו של רונן הפכו לבנות כסיד הוא היה
נראה ממש המום. מאוד ריחמתי עליו, ניגשתי אחזתי בידו והבטתי
בעיניו: "זה היה בצחוק!" אמרתי ואז רונן פלט צעקה "וואאאאה",
שעד היום אם אני עוצמת את העיניים ומתרכזת אני מסוגלת לשמוע
אותה בדמיון. לאחר מכן כולנו פרצנו בצחוק מתגלגל, כשנרגענו
ראיתי את הפיה הטובה, לא האמנתי למראה עיני, היא עמדה באחת
החצרות - יפה כזאת, על ראשה היה כובע בצורת חרוט עם כוכב בקצהו
וטול לבן ודקיק עטור כוכבים נוצצים ירד מראש הכובע והתבדר
ברוח. על גופה הייתה שמלה לבנה שגם עליה נצנצו כוכבים גדולים
בצבע כסף. היא נראתה לי כאילו נקטפה זה עתה מהסיפור של
היפהפייה הנרדמת.
הבטתי בה רגע ממושך והיא אפילו חייכה אלי, כשהבחינה בי. לאחר
שהעתקתי את מבטי ממנה ראיתי שחברי כלל לא שמו לב אליה אלא
המשיכו בשיחתם וקראתי: "תראו הנה פיה טובה!" אך כשהשבתי את
מבטי לאותה חצר היא כבר לא הייתה שם. מיד שמעתי את קולו של ניר
מלגלג עלי "מה את חולמת?" ויעל צחקה בעקבותיו.
"לא! אני בטוחה שכרגע ראיתי פיה טובה עומדת כאן בחצר", אמרתי
בקול רפה.
"כן! ואיפה המכשפה, בחצר ההיא?" קראה יעל והצביעה על חצר אחרת,
אחר כך ניר והיא פרצו בריצה ונעלמו תוך שהם קוראים "מכשפה,
מכשפה".
רק רונן שעמד דומם כל אותו זמן התקרב אלי ואמר "אל תתייחסי,
גלית" חייכתי אליו ושאלתי: "גם אתה ראית את הפיה?" הוא הזיז
ראשו מצד לצד ואמר: "לא! אבל אם את אומרת שראית אז אני
מאמין".
רונן רמז לי ושנינו התחבאנו שעה ארוכה אחרי שיח ההרדוף הגדול
ועקבנו אחר החצר לראות אם הפיה תצא שוב. לבסוף רונן אמר לי
"מאוחר כבר בואי נלך הביתה נחזור לכאן מחר אחרי הלימודים ונראה
מה קורה". "בסדר" הסכמתי, "רק אל תגיד מלה על כך לאף אחד,
במיוחד לא לניר ויעל".
בלילה כששכבתי לישון עצמתי את עיני וחשבתי כל מיני מחשבות,
חשבתי על זה שבטח ניר יספר לכל הכיתה שראיתי פיה אמיתית ושכולם
לא יאמינו וילעגו לי על כך. אחר כך חשבתי על זה שאני ורונן נלך
לפגוש את הפיה והיא תעשה לנו המון קסמים.
בעוד אני חושבת שמעתי קול לא מוכר בחדרי קורא "גלית! גלית!"
פקחתי את עיני וראיתי את הפיה הטובה עומדת ליד מיטתי. לא
התפלאתי על כך שהיא ידעה את שמי, הרי פיות יודעות הכול ולא
שאלתי אותה איך היא נכנסה לחדר, הרי ידוע שפיות יכולות לעשות
הכול, בעצם כמעט הכול. היא דיברה אלי בקול כל כך ברור ורגוע כך
שהרגשתי איך המילים שלה נוגעות לי בנשמה.
אמרתי: "שלום פיה טובה, נכון שבאת לקחת אותי לעולם קסום".
הפיה חייכה ואמרה: "שמי פיורנה פיית הכוכבים הנוצצים והעולם
שבו את נמצאת הוא העולם הכי קסום שיש לי בשבילך". הרמתי את
ראשי וראיתי איך הכוכבים שעל שמלתה נצנצו בזה אחר זה כאשר היא
דיברה. היא המשיכה: "אני מגיעה מכוכב רחוק שאנו קוראים לו גנדן
- אצלנו הקסמים הם דבר טבעי כמו שאצלכם הפרחים והעצים".
"אז מה את יודעת לעשות?" התעניינתי.
פיורנה התעלמה משאלתי והמשיכה: "הבעיה היא שלא כולם אצלנו
טובים ובזמן האחרון בולרה, מכשפת הכוכבים השחורים השתלטה על
עולמנו והפכה את כל שמחת החיים שהייתה בכוכב שלנו לעצב מר".
הבטתי בה בתמיהה ושאלתי: "ואת לא יכולה לנצח אותה ולגרש
אותה?"
היא מצמצה בעיניה התכולות וענתה: "זה לא כל כך פשוט כמו שאת
חושבת - כדי לנצח את המכשפה הרעה אני צריכה ילדת אדם שיודעת
מידת הרחמים מה היא - שתבוא עימי לכוכב גנדן ותחשוב מחשבות
טובות".
אחר פנתה אלי ואמרה "גלית, היית מוכנה לעזור לי להביס את
המכשפה הרעה ולהציל את כוכב גנדן?"
לא חשבתי הרבה והושטתי לה את ידי, כי מאוד ריחמתי על היצורים
המסכנים בכוכב גנדן אשר נתונים תחת מרותה של המכשפה.
מיד הרגשתי איך אני נעשית קלילה הכול נעלם, רק אני ופיורנה
נותרנו ומערבולת גדולה הקיפה אותנו במשך, אולי, איזה חמש דקות,
אחר כך ישבנו שתינו במקום שחור ואפל.
"הגענו", אמרה פיורנה.
הבטתי מסביבי וראיתי שהכול שחור, בשמיים היו ענני עשן שחורים
והאוויר כולו היה מלא בעשן, כל העצים והפרחים היו מלאים בפיח
שחור.
פיורנה אחזה בידי והובילה אותי. הלכתי אחריה דקות מעטות והגענו
לארמון לבן שבלט על רקע כל השחור שמסביב. נכנסנו פנימה ופיורנה
אמרה: "זהו הארמון שלי". בפנים הכול היה לבן ובהיר, כוכבים
כסופים עיטרו את הקירות. כשנכנסנו ראינו הרבה אנשים מצחיקים
שנראו כמו בובות והיו נמוכים אפילו יותר ממני. כשהם הבחינו בנו
כולם אמרו במקהלה "שלום פיורנה פיית הכוכבים הנוצצים" ואחר
הוסיפו: "שלום גלית".
פיורנה הובילה אותי לחדרון קטן, לפתע האדמה רעדה וקולות רעמים
נשמעו, ואז שמעתי צעקות: "בולרה, בולרה".
כשהבטתי מהחלון ראיתי מכשפה רעה עם אף ארוך, שלבשה בגדים
שחורים ורכבה על מטאטא קש ישן תוך שהיא מצחקקת. נורא נבהלתי
בהתחלה, אבל ראיתי את פיורנה שהייתה רגועה ונינוחה אז סמכתי
עליה ולא פחדתי בכלל. פיורנה אמרה לי: "גלית! תחשבי מחשבות
טובות ובכך ננצח את המכשפה".
האמת היא שלא כל כך ידעתי על מה לחשוב, חשבתי על פרחים
צבעוניים ומיד ראיתי איך פרחים יפים וצבעוניים, אפילו יותר
מאלו שחשבתי עליהם, יוצאים מתוך האפר השחור והאדמה בגנדן הופכת
להיות פורחת. חשבתי על שמש ושמיים בהירים ובין רגע העשן כולו
נמוג וגנדן כולו הפך להיות מואר ובהיר. אחר כך חשבתי על שמחה
ואהבה וכל היצורים בגנדן, שנראים כמו בובות יפות חזרו להיות
מלאי שמחת חיים והאושר שב לשלוט בכוכב גנדן.
המכשפה ראתה שהיא נכשלה, ברחה מהכוכב ונעלמה בשמים.
אחר כך שמעתי צעקות מקהלה מהדהדות מהרחובות: "ניצחנו! ניצחנו!
תחי פיורנה! תחי גלית!" מאוד התרגשתי כששמעתי שהם צעקו את השם
שלי. ואז נורא התגעגעתי הביתה.
פיורנה פנתה אלי ואמרה: "לפני שאנחנו נפרדות אני רוצה שתזכרי
דבר אחד - ככל שהילדים בכדור הארץ יעשו יותר ויותר מעשים טובים
ויחשבו מחשבות טובות כך שמחת החיים תשלוט בגנדן וכך בולרה,
המכשפה הרעה, לא תעז להתקרב אלינו יותר". פיורנה חיבקה אותי
והוסיפה, "תזכרי גם שלא תמיד קל לי לבוא לכדור הארץ ולהביא
ילדה או ילד, כמוך, שיציל אותנו".
פיורנה נישקה אותי נשיקת קסמים וכל היצורים הריעו לי לשלום.
ואז ראיתי מערבולת מסביבי שנמשכה בערך חמש דקות.
כשהכול נרגע שמעתי את קולה המוכר של אמא: "גלית, בוקר טוב,
צריך לקום לבית-הספר".
פקחתי את עיני וראיתי שאני שוכבת במיטה שלי, קמתי במרץ
וחייכתי. אמא שאלה: "מה קרה שאת כל כך מאושרת הבוקר?"
אך אני לא עניתי.
בבית הספר אף אחד לא הזכיר לי את עניין הפיה, יעל דברה איתי
כרגיל וגם רונן בכלל שכח מכל מה שתכננו. שמחתי שכך ומאותו יום
השתדלתי לעשות הרבה מעשים טובים, עזרתי לאנשים וחשבתי הרבה על
דברים יפים וטובים.
אבל אני יודעת שכדי לשמור על גנדן מפני המכשפה זה לא מספיק שרק
אני אעשה מעשים טובים, צריך שכל ילד וילדה ידע זאת ויעשה מעשים
טובים, לכן החלטתי לכתוב את הסיפור.
ודאי אתם שואלים מה לגבי הבית שליד שיח ההרדוף, שבחצרו ראיתי
לראשונה את הפיה, שבועיים התאפקתי ולא התקרבתי לבית ההוא,
ואחרי שבועיים הסתקרנתי ואזרתי אומץ, התקרבתי לבית אך הוא היה
נטוש ועל השער היה שלט גדול - "דירה למכירה".

טוב, אז זה היה הסיפור שלי על פיורנה ואם אתם שומעים אותו לפני
השינה אז שיהיה לכם לילה טוב, חלומות פז ושינה ערבה ואל תשכחו
לעשות מעשים טובים.


ינואר 1994