בדרך חזרה מירושלים כל הזמן הסתכלתי על החלון.
הוא שיקף את המכוניות שנוסעות לעיר העולם.
בגלל המהירות של האוטובוס ראיתי הכל נורא מהר, הכל זז בטירוף
מוחלט, ובתוך האוטובוס היה רעש של ילדים.
על החלון השתקף הכביש, שכאילו רץ מאליו, והמכוניות שרצות מהר
עוד יותר.
פתאום שמתי לב שכשהמכוניות עוברות להשתקף בחלון שליד שלי, הן
נעלמות במהירות, בתחילה גוף המכונית כשנשארים רק האורות
והחלונות, שמשקפים אותי, ואחר כך המכונית כולה נעלמת לתוך
המציאות שהשתקפה מבעד לחלון השני, איתם גם הכביש המסומן
והשלטים של מע"צ, הכל, הכל נעלם לתוך החלון השני ורק מה שהיה
מאחורי החלון נראה.
חוץ מההשתקפות שלי, וגם אז ראיתי רק חצי ממנה, את החצי שהיה
יותר קרוב לחלון הראשון.
התהפנטתי מהמכוניות שבמהירות נעלמות, היה בזה קסם מוזר כזה,
כאילו מנסים להגיד לי משהו.
בצד השני, בחלון השני, היו רוחות רפאים של מכוניות, כמו ענני
דלק קטנים בתוך ראשי, אבל כשהיה חשוך לגמרי, והאורות המכנים לא
האירו את הכביש, עדיין יכולת לראות אותם, גם אחרי שעברו לחלון
השני ראיתי אותם, במלואם, עם הפנסים הגדולים וענני הדלק
שהשאירו אחריהם.
ורק השתדלתי להסתכל עליהם, לא על אלה שמעבר לכביש, שם נמצאות
המכוניות האמיתיות, אלה שהכביש שלהן לא נגמר אחרי החלון השני
והזיכרון שלהן נמחק ברגע שהן חולפות. |