הוא היה "בנה האהוב" - למרות שבה התעמר,
מאחל שתמות אם כי זאת לא אומר;
כשהיא אליו חיוך-טוב שולחת,
מייחל הוא שתהיה כבר "מתחת".

עוד כשהיה הוא תינוק כבר ניכר בו הרוע,
אך אותה הדבר לא הדאיג,
היא אמרה ש"הזמן יביא לו מרגוע
כאשר כל דבר שחפץ הוא ישיג".

ואולם, כשגדל, בא היום הנורא,
הוא החליט שהגיע הזמן "להשיג תוצאות",
מעתה בית-קברות ישמש לה דירה -
אך היא טרם קלטה את האות.

כשחצה את הכביש אל ביתה, ומצב-רוחו מרומם,
הוא נדרס והובא לקבורה "אל מתחת",
היא שבה מקברו לביתה בלי לידע מה זמם
מביטה בתצלום תינוקה האהוב ומיד ביגון מתייפחת.