הוא יושב איתה, בקצה של החדר
מביט בעיניה, הכל רק בסדר
הם כל כך מתאימים, זאת דעת הרוב
תשאל כל אדם שעובר ברחוב

שיעמום נוראי התפשט בחייו
ההרגל הקודר לא מדיר את רגליו
הוא תוהה לעיתים אם הוא סתם בר-מזל
או אולי הוא פשוט מין אידיוט מהולל

מה אם ייברח פתאום מתוך הסטטוס קוו
אל העולם החיצון, לא-נודע, לבדו?
מה אם ייפגוש נערה נוראית
מהסוג שייצור בו את התפנית?

לא הוגן, לא צודק, לא יפה זה בכלל
ללבוש מסכה, לרמות את הקהל
הסוף הוא ברור, אתה יודע מזמן
את הפארסה צריך להפסיק, כמובן

אולי גם היא תמצא איזה אביר
כי לכל מכסה מתאים איזה סיר
ואתה תמצא נערה נוראית
שתיתן לכל רגע חיוך ותכלית

"הפכים נמשכים," היא כותבת עכשיו
ביומן אפרפר שקנו לה בסתיו
"ואולי כבר מחר, כשאצא לכיתה
תחכה לי בקצה הרחוב, רק אתה."

מוקדש לארתור.

בהצלחה לכם, אנשים המאוהבים מתוך הרגל.

29-06-2005