במקום בו אין תקווה, אני כותבת.
במקום בו רגשות אינם נחוצים, אני שרה.
במקום בו מתים כל יום, אני חיה.
במקום בו ההשראה מגיעה רק בלילות, אני נושמת.

הולכת בסמטאות חשוכות בעמקי לבי,
בודקת כל מקום פנוי, בודקת כל אזור,
מחפשת אחד שיבין, אחת שתעזור.

ממעט האנשים שעוד קיימים פה
רק בקובץ קטן יש עוד נפש חיה,
נפש שצריכה אהבה, שזקוקה לתאומה
בשביל לשרוד, אולי עוד יום, אולי שנה.

במקום בו אין אף אחד, אני זורקת.
במקום בו כולם כבר עזבו, אני מקיאה.
במקום בו לא תמצא נפש חיה, אני נשרפת.
במקום שלא קיים באמת, אני נחנקת.

המוות כל כך קרוב, אני חושבת לעצמי,
נצלי כל רגע פנוי.
עשי אותו לאחרון ימיך, סיימי עם זה עוד היום.