עוד שניה, ועוד דקה, ועוד שעה, ועוד יום, ועוד שבוע...
הכל לאט לאט, נושר כמו נוצה לתוך להבה ואז מיתמר כמו עשן
מסיגריה.
אבל בעצם אני בכלל לא מעשן.
עוד תנועה, ועוד עווית של פחד, ועוד הברה, ובליעה אחרונה של
רוק.
מתקדם בתוך המעגל האינסופי, שנמצא בין ההתחלה לסוף...
אבל בעצם, אין לי סחרחורת.
ובעצם, אני מרגיש כאילו אין לי יותר כלום.
בתוך השק הזה שלי שרק מצטמק לו מרגע לרגע.
אבל בעצם אני לא רוצה אותו יותר.
אין לי כבר מה לרצות ואין לי יותר כלום.
אני הוא המלך אשר את מלכותו הפקיר,
אל גלות בבל החדשה.
אל תוככם.
לא את פרוטותיכם אבקש ולא אבקש יותר דבר אני גאה מדי בשביל
הנוחות שלא תינתן.