הפלתיך על הקרקע,
ללא שום כוונה,
מיד הבנתי שכואב לך,
וחרטה מלאה את לבי.

הבטתי בעצב בפנייך המדממות.
היה זה דם הדמעות שזעק מתוכך.
הושטתי את ידי, כדי להרימך,
אך את הסתכלת בכעס,
השארת את ידי מונפת באוויר,
קמת, והלכת.

אני נותרתי עומדת,
התבוננתי בך הולכת,
קיוויתי שתסתובבי לאחור, לשווא.
לבך שהתרחק, משך את לבי שלי,
אך מחסום הכעס הוא שמנע ממנו להתקדם.

לבי נמתח ככל שהתרחקת,
עד שלבסוף נקרע, ונדם.



19.7.06

                                     

קשה לפגוע באנשים שאוהבים.