|
רצינו בקיץ ישראלי טיפוסי
של רביצה על חופים זהובים
וצלילה בעקבות אלמוגים;
העיקר להימלט מגלי אבק ושרבים.
רצינו את השלווה
בסמוך למצולות הדממה;
לנהל שיחות עם קונכיות
וליצור מצדפים מחרוזות.
אבל בקיץ הזה החופים נטושים
מאימת כרישי אדם וטילים מעופפים,
כולנו מסתופפים בין קירות בטון מזויינים
וחולמים על נימפות ושירת הגלים.
19/07/06 ©
|
|
|
למה כל פעם שאני
מכניס חתיכת חרא
למלבן הזה,
מישהו בצד ימין
מחזיר לי
בקונטרה
ובאותיות גדולות
יותר?
מרוקאי שמחפש
צדק. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.