קובי יהב / באמצע העיר |
ומטוס שחצה
מחשבה מבורכת
עוד בטרם נולדה.
כאן באמצע העיר
הרמתי ידיים עד לגובה סביר
בצל חיוך אחד עייף ואמתי
אני נאנח ואת אתי.
מלקק את העולם שלא ייזל לי בין האצבעות
שמכסות בעצלנות שתי עיניים פקוחות.
עץ אחד גבוה מתענף בין המרפסת
לבין האנשים שברחוב,
ואיש מוזר עוד משחק תופסת
עם מחוגי השעון.
שהזמן יעבור בקצב קבוע
בלי כל מהומה,
צדק, בצע וכאב
אני נאנח ואת אתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|