אביב וסתיו / אני, אני |
באדמת מלחה,
המשחרר אנחה.
אני הטעם המר
היחיד שבפה נותר,
אני ציה, אני מדבר
לעתים מתרומם להר
אני לא לבי
לבי לא אני
פי לא עמי
לעתים אני לא עצמי.
אני עשב השדה
או קוץ חרול
אשר הופך לגבעול,
יש ולובש צורות
כאבק דרכים, כענן
כשעות בגלגל הזמן.
אני לא אני
אני זה אני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|