הקפיטליזם לא גירש אותי מפה
אני דווקא אוהב כסף. שיקפצו לי עם ה"קולוניאליזם התרבותי".
מקדונלד'ס הוא בהחלט פיתרון זול ומהיר, לדעתי
וקוקה קולה היא דווקא כן טעם החיים
ובכלל כל הפסבדו-קומוניזם והסוציאליזם המעושה
שייכים לאתמול
וגם אז הם לא עשו לי את זה.
אני הרגשתי שהכל נהייה צמוד, חנוק מדי, מדכא.
כולם חושבים שניסיתי לשנות את העולם עם מילים
פלצניות כמו פרולטריון, הלוואי ויכולתי
לשנות את עצמי.
כן, כן, אני יודע. מה?! באמת חשבתם שהחכמולוגים ממדע המדינה
המציאו את הגלגל?
המניפסט,  חה!  נייר טואלט מעוטר.
כתבתי שם הכל ושום דבר
ובכלל, באותו זמן הייתי שיכור ועל סמים
והמנדבושקס שיגע אותי,
ש-י-ג-ע  א-ו-ת-י , אתם שומעים?!
כאילו, מה?! נראה לכם שבאמת היה לי אכפת ממעמד הפועלים?
ביקשו, אז כתבתי. עקרונות זה לא הכל בחיים.
חוץ מזה, צריך מזומן בשביל אופיום ומין.
לא בדיוק תכננתי על טרוצקי וסטאלין
או על רוזה האדומה והפוטש בברלין.

אתם לא תמצאו אותי היום
ברוסיה
גם לא בקובה או בסין
אלא על אי בודד בתאילנד עם חוף זהוב, נקטר פפאיה ודקלים.
שוכב בטן-גב כל היום, מקבל מסאג' תאילנדי
ומזיין ילדים מלוכסנים.
כמוני, כמו אפלטון,
גם הוא אהב אותם קטנים.
או שהם עובדים במפעל נעליים או שהם מענגים לבנים מזדקנים.
כך אני מותח לי קווים של דמיון
ביני לבינו ולבעלי ההון.
עוד פלספן מאונן שמאוהב בעצמו
ומטיף לכם על "מוסר עליון".