כאן היו מילותיי האחרונות,זה מכתב הפרידה..לעיוורים
ולעיוורות.
אני כותבת להם ובמכתבי אשאל איך לא שמתם לב?
לכאב שהיה בתוכי לכאב הגדול שהתחולל בי.
אתם העיוורים והעיוורות רק דיברתם, ואני הקשבתי.
שפכתם עלי ים של טיפשות ואגואיסטיות ואני, אני שתקתי.
ניסיתי להוציא את הכאב בכתיבה אבל גם זה לא עזר.
כאב לי. ואתם אפילו לא הבחנתם בזה.
השתניתי מאוד בזמן האחרון, כדי שתבחינו שרע לי.
אבל אתם, אתם התעלמתם ואני נשברתי.
זועקת לעזרה, אבל אף אחד לא משיב תגובה.
חברות. האם אפשר בכלל לקרוא לכן חברות?
תמיד התעסקתן בעצמכן. זיבלתם לי ת'שכל בדברים שלכן, אך אני
שתקתי.
לבינתיים אני זאת שבוכה, ואתן לא מקשיבות.
רק אוכל לומר מילה, מילה טובה לחברה אחת, אני אוהבת אותך ואף
פעם לא אשכח. את המילים הטובות ברגעים הנכונים, את החברות
בנינו אזכור לעולמים, גם שם, שם למעלה.
אך אני יודעת שמגיע לי למות, הייתי צבועה ושיקרתי, צחקתי
לפעמים מאחורי גבכם.
וויתרתי..עכשיו זה הסוף.
אחי. אחי, שימרו עליו, הוא עוד קטן, בבקשה.
סבא וסבתא. זה לא נראה מוזר שאמות לפניכם? אודה לכם מאוד על
הכול.
הלימודים לקחו חלק נכבד מאוד בסבל שלי, אתם לחצתם ואני
נגעלתי.
הכלבה שלי, למרות שרק הכרנו אני אוהבת אותך, כי ראיתי איך את
היית היחידה שבאה לקראתי,
שקפצה עלי וליקקה אותי, ואני ליטפתי אותך, אך בקרוב לא אוכל
לעשות זאת שוב, אני מצטערת.
אני אעלם בגיל כל כך צעיר, כי סבלתי, גם בגללכם, וגם בגללי.
עוד מעט יבוא היום שבו תגלו שאני באמת סבלתי. לבינתיים רק אתם
"סובלים" נכון?!
המוזיקה, המוזיקה גרמה לי להבין ולגלות עולמות אחרים של החיים
ועזרה לי לפעמים לעבור את הרגעים הקשים.
שחור, צבע שממלא אותי גם מבפנים וגם מבחוץ.
אתם עוד עיוורים, אני כותבת את המכתב הזה וקשה לי, קשה לי
מאוד.
כל האלבומים שלי, אלבומי ילדות, כל הזיכרונות, כל הילדות שלי,
עומדת להימחק.
הנשיקות, החיבוקים, הגנים, הטיולים, הכול נמחק.
לבינתיים אני נושמת, אך בקרוב הכול ישתנה, אני אשכב לי בקבר
ואחשוב עליכם, איך בגללכם אני פה, בקבר.
אני לא אמשיך את שרשרת המשפחה, אני אף פעם לא הייתי גאה בעצמי
ואני לא רוצה שילדיי ירגישו גם כך.
את המכתב הזה תמצאו כשאני אחליט סופית, סופית שנמאס לי.
אני לא כועסת עליכם, אני אדישה.
כואב לי, כואב לי נורא.
אני מאחלת לכם רק טוב, שלא תסבלו כמוני, שתמשיכו לאהוב ותמשיכו
לחיות, תעשו את מה שאני לא ידעתי.
מצטערת על כל הסבל שגרמתי לכם.
אולי מתישהו, אתם תסלחו לי.
אוהבת לתמיד,או אולי שונאת.
שלכם,אני.