בין כביש שתיים לארבע
על הגבעה,
החול מתוק.

בצל האקליפטוסים,
בקצה השביל המרוצף
שמצידיו דרכי עפר גרופות
והרדופים,
עמדו המנחמים.

מוקפת ושותקת,
שנותיה הושיבוה
בכס הגלגלים, רחוקה מנתיניה.
מאזינים מול חלקתו
לנגינת החול, רשרושי זרים, הדס הצעדים.
הוא שם עם בנם המת,
היא לא.

עד בוא החורף
שוב ייפגשו המנחמים
בשביל המרוצף.
הוא כבר גידל בין הרדופיו
אבן ושם באותיות ברזל,
לה רק ערימת החול,
מתוק ורך
ושלט עץ צבוע בלבן:
גוש-חלקה באותיות של דפוס,
ושמה שלה, בכתב-יד.